...המשך מעמוד הקודם

ספר

שרידי אש

שאלות ותשובות חידושים וביאורים

מאת הרב יחיאל יעקב וויינברג

שמעתי לעצתם והתשובה הבאה בספר זה היא פרי יגיעתי ועמלי הרב בבירור השאלה מכל צדדיה. אמנם, הראיתי בה פנים להיתר, אבל ידעתי מראש כי גאוני ליטא ופולין וגדולי ישראל, מנהיגי היהדות החרדית, לא יסכימו לעולם להיתר שיש בו משום שינוי אופן השחיטה הנהוג בישראל מדורי-דורות, ואף אני בעצמי לבי נקפני מאוד לגשת לעניין חמור זה של כשרות השחיטה, שהוא יסוד היסודות בחיי ישראל. וכמה פעמים אמרתי להרה"ג הצדיק מה"ר עזרא מונק זצ"ל, רבה של עדת ישראל בברלין, שעמד בראש הלשכה לענייני השחיטה בגרמניה, היהודים החרדים לא יאבו ולא ישמעו לנו, הם ירעבו יענו את נפשם ולא ירצו לטמא את עצמם באכילת בשר בהמות שנשחטו עפ"י האופן שהתקינו.

החיבור על הימום הבהמות המודפס כאן נשלח בעצת מרן הגרה"ע זצ"ל, לכל גדולי ישראל, לשם קבלת חוות דעתם. רובם ככולם אסרו את ההימום, ואף המעטים שנטו להקל בשעת מצוקה ומשום ספק פיקוח נפש, חזרו אח"כ מדעתם הראשונה והצטרפו אל האוסרים ונמנו וגמרו שלא להתיר בשום אופן.

קיום דת ישראל וקיום היהדות והצלת כבודה דורשים מאתנו להביא את הקרבן הקדוש של איסור בשר, ובזכות זו נזכה לגאולה שלימה ולפדות נפשנו.

הטעם עצמו, גרמת צער לבעלי-חיים, שבשמו הם דוגלים, מהווה פגיעה קשה בכבוד תורתנו הקדושה, שהיא היתה הראשונה להזהיר על צער בעלי חיים. וסוף כל סוף תגלה ערות שנאתם ואכזריותם לעיני השמש. הם רוצים להמית אנשים מישראל ברעב מתוך טענת שקר ורחמנות מזוייפת על בעלי חיים.

ברם, חזקו עלי דברי רבותי וחברי הרבנים, שעלי לעסוק בבירור הלכה חמורה זו, שלרגלי חידושה לא נתפרשה ולא נתבררה בספרות הרבנית. מעולם לא עלה על דעתם של רבני ישראל, כי יבוא יום ויכריחו אותנו לשנות באופן השחיטה שהונהג בתוכנו עפ"י צווי תורתנו הקדושה והוסדר ע"י חכמינו ז"ל, מקבלי תורה שבע"פ. ועכשיו, שהגיעה שעת צרה ומצוקה והעם מפרפר בחבלי יסורין הנוראים, על מנהיגי ישראל להראות שאין הם קשוחי לב ח"ו, וכי הם משתתפים בצער עמם ועושים כל מה שביכולתם להגיע לשערי הצלה.

 

*

 

בעז"ה יום ג' ו' מ"ה תרצ"ה

הוד כבוד ידידי הנעלה הרב הגאון כו' כש"ת מו"ה יחיאל יעקב וויינבערג שליט"א.

ישא ברכה מאת ד'.

אחדשת"ה, בדעתי כי שב מדרכו לביתו צלחה. נפלאתי לשמוע אחרי נסיעת כת"ר לידידינו הרב ר"י שוב כי מדפיס את קונטרסיו בדבר ההימום ע"י עלעקטערי ועי"ז ימצאו יתד לתלות בו, ובאמת אחרי כל הבירורים עוד לא נתבררו הרבה חששות, מספק טריפה ונבילה, ובפרט שזהו ענין הנוגע לכלל ישראל בכל תפוצות הגולה, אשר בכל המדינות ימצאו משטינים ומקטרגים, לבקש עלילות.

 

בשבוע העבר הגיעני מכתב מרבני הקהלה הנכבדים מפפד"מ מהרב האפמאן ומהרבנים יעקובאוויץ פרויעלין מברלין ומהרב אונא, אבל טרם השבתי להם, ואשיב אי"ה. ענין זה נוגע לכלל ישראל, לא לאשכנז לבד, וגם באשכנז הלא ראוי שיתועדו יחד בענין חמור כזה עם הרבנים מהקהלות הנפרדות.

ובאשר טרם שבתי לאיתן בריאותי באו דברי בקצרה, ואו"ש וברכה לכת"ר כנפשו היקרה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת,

חיים עוזר גרודזענסקי

 

 

*

 

חוק השחיטה והחששות

המכוון: החוק הזה מבוסס על ההצעות של חברת צער בעלי חיים, והם כותבים "שהמכוון בכל התקנות הוא לביטול השחיטה הדתית, היינו שלא ישחטו בלי הימום, אלא שדבר זה אי אפשר בפעם אחת אלא ע"י התקנות החדשות יהי' אפשר להגיע לזה", ועל כן אע"פ שהממשלה עדיין לא מחוקקת את כל פרטי ההצעות, הרי המכוון ברור והוא להפריע להשחיטה הכשרה, ועל כן יש לחוש שינצלו כל האפשריות לפי החוק לגרום להפרעות אלה. חברת הגנת בעלי חיים היא ועדה ממשלית של המיניסטריון.

החוקים: א) אסור לגרום לבהמה צער בלתי מוכרח, והמפקח של הממשלה הוא הבעלים הקובע מה נקרא צער מיותר.

ב) מי שעובר על החוק לפי דעת המפקח מאבד רשיון העבודה נוסף לקנסות ומאסר.

ג) מהות השחיטה לפי החוק "לחתוך במהירות, בתנועות סכין חריף, בלי הפסק את ארבעה ורידי הדם".

ד) המפקח אחראי על חריפות הסכין.

ה) אסור לטלטל הבהמה אחרי השחיטה עד שיתברר בודאי שמתה, ולפחות להמתין 30 שניות (סעקונדען).

ו) מחוייבים לשחוט רק בפען בצורת עמידת הבהמה, והפען צריך להיות כזה שהמפקח יהי' בטוח שהבהמה תרגיש בצורה נוחה ולא יגרום לה כל היזק או צער.

ז) כל שוחט צריך להסכמת המפקח שהוא ראוי ומתאים לשחוט בהתאם להחוקים.

החששות: (כמעט כל החששות הועלו ע"י המומחים למשפט האנגלי. הדברים נצאים בכתב)

חוק א)

א) איסור גרימת צער בלתי מוכרח הוא ענין בלתי מוגדר לגמרי, ובידי המפקח בכל זה להפריע לתנועתו החפשית של השוחט כפי שיעלה על לבו, ובהכרח מפריע להשוחט לעשות מלאכתו באמונה תוך שימת לב לכשרות השחיטה לבד.

חוק ג)

א) לא נזכר כלל חיתוך הסימנים שהוא עיקר השחיטה, ויתכן שאם חתך הוורידין יענש אם יחתוך גם הסימנים כי לדעתם זה צער מיותר. אם כי בבהמות זה לא שכיח כ"כ, בעוף זה יכול להיות.

ב) טרם נתברר עד כמה שאפשר לחתוך את ארבעת הורידין, בשיעור שחיטה יש בזה חילוקי דעות בין השוחטים.

האפשרות בזה תלוי בכח הדרסה, ובהתאם למשיכת הצוואר, עד כה לא הי' צורך לדרוס או למשוך יותר מדי, כי כידוע שמשיכה יתרה יכול לגרום לטריפות של עיקור ושבירת מפרקת.

ג) עד עכשיו הי' עיקר שימת לב השוחט לשחיטת הסימנים כדין. מעתה יצטרך לשים לבו על חתיכת הוורידין שלא יאבד פרנסתו ויענש והמפקח יעמוד עליו על זה. מי יבטיח שבלי משים לא יסיח דעת מעיקר חיובו.

ד) "לחתוך במהירות", כידוע המהירות תלוי לפי שיקול דעת השוחט לכשרות השחיטה. מעתה יתכן שהמפקח ידחפנו למהירות יתרה שלא יהי' בכח לכוון ההלכה.

"בתנועות" יש אפשרות למפקח לפרש שמותר רק הולכה והובאה אחת או שתים במקום שלדעת השוחט צריך שלשה או ארבע. זה בהכרח יביא לידי דרסה. ההגבלה הזאת ניתנת מפני שזו היתה תחילת הרצון של ועד הגנת החיות והנוסח הראשון של החוק. המומחה אמר שצריך לקבל מכתב מן המחוקקים שהם ביטלו את דעת הועד הנ"ל. את המכתב הזה לא נתנו.

"בסכין חריף" יעויין אח"כ.

בעיקר השמטת שחיטת הסימנים, שהתעקשו בדוקא שלא להזכיר זה, עורר א' המומחים את החשש הנ"ל שעי"ז רוצים ליתן מקום לפי החוק למנוע שחיטת הסימנים.

חוק ד)

יהי' ברשות המפקח לבדוק את חריפות הסכין לפני השחיטה, אם המפקח יעשה כן לפי דרכו, איך ישחוט בסכין זה, הלא אפשר שהגוי פגמו. לבדוק אחריו שנית הרי זו פגיעה, וקיים חשש גדול שיקל בהשערה בעלמא שהסכין לא נפגם.

 

 

חוק ה)

לפי דעת המומחים יתכן שעי"ז ימנע בדיקת הסימנים אחרי השחיטה, גם לא הוגבל שום זמן כמה יצטרכו להמתין עד שהמפקח יסכים שהבהמה מתה.

חוק ו)

א) עצם השינוי משחיטה למטה לשחיטה למעלה הוא שינוי מהנהוג בכלל ישראל לכתחילה.

ב) מה שתולים עצמם שכן נוהגים באמריקה יש לגלות את השקר הזה:

מה היתה ההתחלה באמריקה להתיר כן לא נתברר ואין מי שזוכר את זה. אבל זה ברור ששם זה לא ע"פ חוק מלכות, ממילא יש בידם לשנות הדבר כשימצאו שיש חששות, וכפי הנודע כבר ישנם שם שעומדים לחזור לשחיטה המקובלת. מה שאין כן כאן זה דבר חוקי ובעת שימצאו חששות יצטרכו בלי ברירה לעשות קולות.

באמריקה הבהמה תלוי' בבעלי פלייט, וזה לעיכובא מחמת כמה חששות, כאן אין היתר זה נזכר בחוק ומתחילה עמדו דוקא שתהי' עמידת הבהמה בארץ. אח"כ נשמע "שיש הבטחה" אבל בחוק זה לא נזכר, ואדרבה, כבר יש דעות של המומחים שלהן שהבעלי פלייט גורם צער והיזק לבהמה, ממילא ברור שלפי החוק הנ"ל (א) לא יוכלו להרשות כן.

באמריקה הוא בידי השוחט עד כמה למשוך את ה"העדרעסטריין" לפי צורך