...המשך מעמוד הקודם

פרק ח

מקור לשם חלי"ף

א) בעזרא א-ט "מחלפים" וברש"י מחלפים הם סכינים והוא לשון "בית החלפות" לפי שהיו נותנין בה הסכינים היתה נקראת "לשכת בית החלפות".

ב) באבן עזרא שם - מחלפים, סכינים, והוא מענין כליל יחלף בני חלוף שטעמם כריתה.

ג) במצודות דוד שם - מחלפים, סכינים והוא מלשון כליל יחלף ע"ש שבהם שוחטים ומחליפים את הבהמה מחיים למיתה, והיינו מחזקת איסור לחזקת היתר.

ד) הברטנורה (מדות פ"ד מ"ז) כ' שכן בלשון רומי קורין לסכינים הגדולים חלפים.

ה) בתפא"י (שם) "סכין נקרא בלשון יון חלוף, ובלשון יון שבזמנינו לא נקרא סכין כך.

ו) בהגהות שחיטות למהר"י ווייל, ע"ש שמחליף הבהמה מחיים למיתה והיינו מחזקת איסור לחזקת היתר (מובא בס' דברי זכרון להר"י שטאטהאגון דף יב ע"ג).

ז) בס' גבול בנימין (דיני סכין אות י') ע"ש שאנו צריכים לעשות הולכה והובאה נקרא חליף כמ"ש "הגשם חלף הלך לו".

ח) עו"ש חלף ר"ת "ח'ד ל'א פ'גום".

ט) בדברי יושר (דף כ') דבסכין תלוי מהות האדם, ובכחה להפוך המשתמש בו שלא כהוגן לאיש אחר כמבואר בתב"ש (אמר המו"ל: דברי תב"ש מובאים בטיול בפרדס מע' שחיטה) ובשו"ת ד"ח יור"ד סי' ז' וע"כ נקרא חליף, שיהי' זאת לזכרון נגד עיניו תמיד.

י) עו"ש לרמז - כי עבודת השוחט להחליף הבהמה מחזקת איסור (אבמה"ח) לחזקת היתר, אבל במנבל או מטריף הרי היא בחזקתה הראשון ולרמז בזה מ"ש הפוסקים בסי' ב' דאסור לנבל בע"ח בכדי, מטעם בל תשחית, צעב"ח, ועוד, ע"ש.

יא) בשו"ת מגינת ראש (יור"ד כ"ט) עפמ"ש כל הפוסקים דחלוקת הסכין הוא היותר קשה מכולן והרגש הפגימה הוא דקה מן הדקה וצריך סייעתא דלעילא הרבה כמבואר באורך בצוואת מהר"ש אבוהב, ובס' זכרונות שלו. (אמר המו"ל: נושא זה תמצא בהרחבה במדור בדיקת סכין בתחלתו) ור"ת חל"ף הוא: ח'לוקתה ל'א פ'שוט.

יב) בס' הנתיבות נתיב ט' אחר שהביא דנו"ט גורמים חלאים רעים וציין לשבת לג:, אוה"ח הק' שמיני י"א, דרכ"ת ס' ה, ועוד, כ' דזהו המכוון בשם חל"ף ר"ת: ח'לאים ל'להנכשלין פ'רושה.

יג) בס' עוד מועד כלל ט' כ' דחלי"ף ר"ת ח'כה ל'רבים פ'רוסה. עפמ"ש בשו"ת חת"ס או"ח ר"ה שמלך זקן וכסיל מוליך שובב את כל הכלל כולו ע"י השוחטים וכו' וזה בא לרמז כי חליף זה עלול להכשיל הכלל כולו.

יד) בס' אמרות קודש (מאמר גמ"ח) כ' שמקובל אצל צדיקים קדושי עליון כי חד מטעמי ירידת נשמה האצילה והקדושה של בעש"ט הק' לעלמא שפילא הדין לתקן מדת החסד שנתקלקל ברבות הזמן ע"י השוחטים הקלים שהכשילו הרבים בנו"ט ועי"כ גם כשנהגו בנ"י חסד להאכיל רעבים לא נחשב להם כיון שהבשר בשר פגול הוא לא ירצה בזה לקונו (אמר המו"ל: עי' בס' דב"ת ח"ג פ"ו בע"ז) וזה ר"ת חלי'ף ח'סד ל'פום י'ראתו פ'וסקין.

טו) בס' חלקת חן דף ע"א כ' דלפ"מ שמבואר בשו"ת חת"ס יור"ד סי' י"ג דהחכם צריך לשים עינא פקיחא על מעללי השו"ב וכן מבואר במהר"מ שי"ק ושמ"ח וש"א ועפי"ז י"ל מה"ט נקרא סכין של שו"ב חל"ף לרמז כ"ז כי חל"ף ר"ת ח'כם ל'צדו פ'ונה. עכ"ל.

טז) ראיתי בקו' לשם השחיטה בפרק כ"ה עפמ"ש הגרש"ק בתקנות לברדיטשוב שהשוחט לא יסבב בשוקים ורחובות רק ישב ללמוד בעתותיו הפנויות. לפ"ז יש לרמזו בשם חל"ף ר"ת ח'כמת התורה ל'בו פ'ונה. ע"ש.

יז) בס' דע"ת (סי' א' או' י"ב) בשם שע"ת לר"י שאם רב המכשיר אינו משגיח על השו"ב כדבעי נחשב למאכיל טריפות לישראל ח"ו. וזהו הר"ת בחל"ף ח'כם ל'מכשול פ'רוש. (פנינים נחמדים ערך שחיטה).

חי) בס' הגלגולים (דפוס פראנקפורט דף לט. ד"ה והמדבר) שהמכשיל ישראל באכילת נו"ט מתגלגל בעלי אילנות וכשהרוח מנשבת בו ומכה עליה הוא צער גדול, ולבסוף נובל והוא צער גדול כמיתה, ואח"כ חוזר חלילה ומתגלגל בתוך עלה אחרת אפילו מאה פעמים בשיעור הכשלון. ונ' דזהו מרומז בשם חל"ף דר"ל שחולף ועובר מעלה לעלה בתדירות (שם).

יט) בס' ברית מטה משה (הגדה של פסח פיוט חד גדיא) דע"י שוחטים הקלים זהו עיכוב העיקרי בגלותנו, ונ' לרמזו בשם חלי"ף שהוא ר"ת ח'ורבן ל'חשבונו פ'וסקים (שם).

כ) בשו"ת ד"ח יור"ד סי' ז' דכמה קהלות יצאו מן הדת ע"י שוחטים פסולים וכעי"ז בדמ"א בשם תשו' הרמב"ם דע"י אכילת מאכ"א נעשו אפיקורסים וכופרים. וע"כ כינוהו לסכין בשם חלי"ף לרמז כי בקל יחליף אמונתו ע"י סכין זה. (חסד עולם פ"ז).

כא) בשל"ה הק' או' ק' ובר"ח שעה"ק כי מאכ"א חמור מכל כי הוא מעוות לא יוכל לתקון דהאיסור שאכל נתהפך להיות לבשר מבשרו עצם מעצמו ודם מדמו. ואולי מטעם זה כינו חכז"ל לסכין שחיטה בשם חל"ף לרמז ע"ז כי הוא ר"ת בהיפוך התיבות פ'גם ח'קוקה ל'נשמתו, להראות כי הפגם כמו דבר החקוק שא"א להעבירו (שם).

כב) עוד י"ל דמבואר בשבת סוף מסכת דהנולד במזל מאדים נעשה רוצח או טבח. זה מרומז בחל"ף להראות כי השחיטה הוא חילופיו של רציחת דמים (שם).

כג) בתורת חסד פ' ראה עה"כ וזבחת כאשר צויתיך האריך בענין גמ"ח שהוא חוב כפול על העומדים במשמרת השחיטה כיון שעושין מעשה אכזרי, חוב להם להתעסק במדת רחמנות (אמר המו"ל: כבר הארכתי בפרט זה בחיבור זה כמ"פ) שלא תקבע מדת אכזריות להיות מדתן, ואפ"ל דמה"ט קבעו לסכין שם חלי"ף לרמז כי השוחט צריך לעסוק גם בחליפיו. ע"כ.

כד) שם עוד כי השוחט כהוגן שורה עליו ועל סכינו רוח קדושה. ואם לא שורה עליה הסט"א. וחל"ף מרמז דע את מי אתה מחליף במי.

כה) מבואר במדרש (קהלת רבה פ"א סי' כ"ח, וילקוט שמיני רמז תקל"ו) דלע"ל הקב"ה מכריז דמי שלא נפגם באכילת נו"ט יבא לקבל שכר, ומרומז בחל"ף שהוא ר"ת ח'לקו ל'קבל פ'ה להראות כי כאן תלוי' חלקו דלעתיד (שם).

כו) מבואר בחת"ס עה"ת (שמיני ד"ה ולא תטמאו) שהאוכל נו"ט נשמתו מסתלקת ונשאר מת בחייו ונקרא רשע, ואפשר דמשו"ז נקרא חלי"ף שמחליף מחיים ל... (שם).

כז) בזוה"ק פ' שמיני מב. ר' יצחק אמר כל מאן דאסתאב בהו (במאכ"א) כאילו פלח לע"ז דאיהו תועבת ד'. ע"ש. ואפשר דמה"ט כינה הכתוב בעזרא סכין שחיטה בשם חל"ף לרמז על זוה"ק הלזה הנגרם חלילה ע"י החלף, ואותיות דדין כאותיות דדין, פל"ח לע"ז חל"ף (סוד ליראיו ח"ב).

כח) ועוי"ל עפמ"ש בזוה"ק וישב (קצא.) דכאשר נכשלין במאכ"א נחלף צלם האדם, וז"ל: כד בר נש לא אזיל בארחוי דאורייתא האי דיוקנא קדישא אתחלף לי', וכדין חיות ברא ועופי דשמיא יכלין לשלטאה עליה, בגין דאתחלף לי' האי דיוקנא קדישא וכו' תא חזי יחזקאל נטר פומי' ממאכלי דאיסורי דכתיב ולא בא בפי בשר פיגול זכה ואקרי בן אדם וכו' ע"כ. ולזה מרמז החל"ף עפ"י זוה"ק דאתחלף דיוקנא דילי' (שם).

כט) ועוד י"ל עפ"י זוה"ק משפטים (קכ"ה ע"גב) דהאוכל מאכ"א נעשה פניו כפני חי' וצולמא דבר נש איסתלק מיניה. וזהו מרומז בחל"ף כי חל"ף ר"ת פ'ני ח'יה ל'ו (שם).

ל) בס' משפטי אמת פרק ל' כ' שבענין חל"ף נ"ל דבא לרמז עמ"ש בסה"ק ליקוטי אמרים (לבעל התניא זצוק"ל) פ"ח דמי שאכל מאכ"א אפילו איסור דרבנן ובשוגג, דברי תורה ותפלה שעשה אין עולים למעלה כי החיות שע" האכילה נתלבש בהקליפה, ע"ש. וחל"ף ר"ת ח'יותו ל'קליפות פ'נתה.

 

*

 

 

פרק ט

שיעור בדיקת סכין בשחיטה

א) נכון לידע דלדעת מקצת פוסקים צריכין לבדוק הסכין גם בשחיטת העופות בין כל ה' עופות (והוא דעת מנחת יוסף סי' ח"י ביאורים ס"ק פ"ג, ודר"ת ס"ק ע"ז). ולפי פירצת הדור נ' שגם הפוסקים שהקילו בימים ההם היו מחמירין בזה"ז, דכיון שמדרגת יר"ש ירדה הרבה מעלות והחוש מעיד כי כאשר השוחט בודק סכינו לאחר הרבה עופות י"ל נגיעה גדולה למאד שהסכין יצא כשר, כי יארע הרבה שאם ימצא סכינו נפגם יצטרך לזרוק כמה מאות עופות לאשפה, ואצל השחיטות הגדולות כן הוא בקביעות, ומאליו מובן כי הנסיון אצלו איום ונורא כי השוחטים שעומדים בצדו במלאכתם מוכרחין להוודע מכל הנעשה (כידוע להבקיאים בסדרי השחיטה) ומבזין אותו ומזלזלין אותו כבטלן וטויגעניכ"ץ על מעשה כזו, וגם הבעה"ב יודע מכל הנעשה, ואם יתרגל הדבר אז בע"כ יצטרך לעקור משם בפחי נפש ובכיס של בזיונות בצירוף מחוסר פרנסה, אדרבה פוקו ובדיקו בכל מקומות הגדולות של שחיטה ותראו כי כן הסדר כמה שוחטים שוחטים ביחד וגם בעה"ב או שליחו סובב אנה ואנה.

והגע עצמך והתבונן בדעתך אם בעה"ב יסכים ששוחט ינבל ג' מאות עופות שלו ביום אחד, ברור כשמש שיחם לבבו ולא יעבור עליו בשתיקה, ועכשיו התבונן שוב כי ע"י ג' בדיקות שנמצאו שלא כהוגן ביום אחד יצטרכו לזרוק לאשפה ג' מאות עופות ובודאי יקבל מבעה"ב שלו מנה אחת אפיים עבור זה. וא"כ שוחט שכבר מצא סכין שלו מקולקל ב' פעמים מה יעשה הבן שלא יחטא או לבדוק הסכין במהירות נפלאה לרמות עצמו, או שיחזיק בשתיקה אפילו ימצא הסכין מקולקל.

וכמו"כ ימצא אם לדוגמא אירע לשוחט ביום אחד שני מעשים, כבר מפחד ומירתת ביום השלישי אפילו על בדיקה הראשונה, תן לחכם ויחכם מאד, ולבד מזה ברוב מקומות אין הבעלים מטפלין בנבילות ואיכא משום בל תשחית וגם ההפסד מוגדש יותר מטעם זה כמבואר בכו"פ סי' ח"י סעי' י"א. ובפמ"ג ותב"ש שם, סוף דבר אינני רואה שום מבוא שיהי' השחיטה מתוקנת ולא יעמוד השוחט באימה ופחד אצל כל בדיקה במקום שהדין הוא כי הבדיקה צריכה מתינות וישוב הדעת יותר מכל שאר מלאכת השחיטה כמבואר בשו"ע ובשמ"ח ובכל הפוסקים סי' ח"י (אמר המו"ל: עי' מ"ש במדור בדיקת הסכין ביאור השיטות). זולת אם יבדקו לפחות אחר כל עשרה עופות, וגם זה יעשה ע"י אחר ולא ע"י השוחט.

 

 

*

 

פרק י

גביית עדות

בס"ד, ליל ג' פרשת ויחי לחודש טבת תנש"א לפ"ק.

אנחנו הח"מ היינו אצל הר"ר משה ארי' בריף שליט"א, ראש השוחטים דפה לונדון.