...המשך מעמוד הקודם

סיכום

א) בסיכום דברינו אנו מוצאים לנכון לעורר עוד כמה נקודות המוזכרים בדברי הפוסקים, הגם שכבר הוזכרו בדברינו לעיל, בכל זאת טוב לברר יותר עד כמה שאפשר שיש לחוש לדבריהם:

אי אפשר להכחיש שלא קל לשחוט באופן כזה

ב) ביריעות שלמה (להג' מהר"ש אולמן ז"ל, יו"ד שם). אף שנקט שהעיקר כדעת הפר"ח החולק על הש"ך דבתלוש וסכין למטה מותר אפילו לכתחילה. מ"מ פסק דאם שוחט בסכין למטה, לא עדיף מן אינם מוחזקים בשחיטה, כיון דאין דרך לשחוט כן, והוי כאינו מוחזק דאסור לשחוט בינו לבין עצמו יעו"ש. ואף שאם יסדרו כל השחיטות כן אולי ל"ש חשש הנ"ל, ואף דברוב השחיטות חוץ מגסות שוחטין כנהוג בסכין למעלה, מ"מ אולי י"ל דהוחזקו כן בגסות, אבל כבר כתב פוסק הדור הגרי"י ווייס ז"ל, דא"א להכחיש שלא ניקל לשחוט בכהאי גוונא, ואף בשחיטה הנהוגה כשמזדמן לפעמים שצוואר הבהמה אינו מונח על מקומו היטב, לא כל שוחט מסוגל לשוחטו. ולמעשה פסק לא לשנות דרך השחיטה וחושש אם ברבות הימים לא יבוא לידי מכשול. ושני הטעמים פרט: אחד שלכתחילה יש לחוש לדעת הש"ך, ואין לשנות מהנהוג, שנית הוסיף דברי היריעות שלמה הנ"ל והוסיף, שאפילו אם יתחיל לשחוט רק בדרך זה וירגיל עצמו היטב, בכל זאת יש חשש שלא יבאו לידי מכשול.

זה נגד הטבוע במוחו וידו תפעל כפי מה שהורגל עד כה

ג) טבע האדם הוא, שיותר קל לשחוט מלמעלה למטה. מי שהתרגל באופן זה ונעשה אצלו כטבע שני, כשירצה לשנות אופן שחיטתו למלמטה למעלה, יהי' לו יותר קשה ממי שמתחיל עכשיו אומנות זו. גם שבדרך הקדום השוחט מחזיק ורואה צוואר הבהמה כל הזמן בידו השמאלית. באופן החדש צריך השוחט להתאמץ ולדחוק הסכין כלפי מעלה, וזה נגד הטבוע במוחו וידו תפעל כפי מה שהורגל עד כה.

האמת הוא שאינו יכול להבחין בזה לבד

ד) אין לסמוך על דעת השוחט בזה, כי חוץ מזה שירא לפרנסתו, האמת הוא שאינו יכול להבחין בזה לבד, אלא צריכים לעמוד עליו לראות ולהבחין פעליו, וזה דבר מן הנמנע. וראה בספר מכתבי התעוררות על שחיטה ובדיקה שמבאר כל זה באריכות.

לא כל הכשרונות והכוחות שווים
ויתבייש להודות שהוא לא במדרגתם

ה) אפילו שוחט ירא שמים, שלכתחילה יגש בזהירות, אבל במשך הזמן ידמה לו שהכל בסדר, גם שיסמוך על הרב המכשיר. גם יש לחוש שהרי ימצאו שוחטים שילמדו האופן במהופך, יתרגלו ויהי' מומחים באמת, והכל ילך אצלם בלי כל בעי' ויגביהו לבם בזה. אך הרי ידוע שלא כל הכשרונות, הכח הפיסי וכוחות הנפש לעבור ממצב למצב במהירות, שווים, ממילא יתבייש להודות שהוא לא במדרגתם, לא רחוק הוא מלהאכיל נבילות, חלילה לא במזיד.

שלא עדיף מאם נדחה יד השוחט או הסכין לכותל
או לקרקע שטריפה

ו) באופן החדש יש חשש דרסה, שהיי', לא נשחט. גם יש לדקדק אם לא הגבי' הבהמה ראשה למעלה או הזיזה לצדדין אפי' זיז כל שהוא שודאי נטרפת בזה, כמובא בשו"ת הרד"מ (יו"ד סי' ב), שלא עדיף מאם נדחה יד השוחט או הסכין לכותל או לקרקע שטריפה, כהשמ"ח (סימן כג, ס"ו), פמ"ג (שם, שפ"ד סק"ה), משום שאי אפשר בלי שהי', וקל-וחומר כהאי גוונא, וכשמגבי' ראשו למעלה ודאי הי' דרסה, ע"ש.

אם נענוע הנשחט הי' בשוה לתנועת השוחט
יש לחוש משום דרסה

ז) ראה שו"ת אבני נזר (יו"ד סימן ו) אם נענע ראשו לצדדין בשעת שחיטה, העלה שם הגאון דאם תנועת הנשחט הוא היפך תנועת השוחט, אז יש לחוש ששחט עצמו בהרחקת ראשו ודומה לכשר ופסול ששחטו ביחד, ואם נענוע הנשחט הי' בשוה לתנועת השוחט יש לחוש משום דרסה. עיי"ש, וראה בדע"ק (רס"י כ"ד).

אם יארע שתנענע בראשה במהירות,
אי אפשר שלא יראה וירגיש השוחט בזה כלל

ח) לפי"ז בשחיטה הנהוגה, והשוחט עומד על הבהמה ואוחז בידו השמאלית בצוואר הבהמה ושני אנשים אוחזים היטב בראשה על הקרקע בחוזק יד, עד שאי אפשר לה כלל לנענע בראשו ובגופו ולזוז אפילו זיז כל שהוא (שכן צריך להיות האחיזה בראש הבהמה. וראה בשו"ת כת"ס יו"ד סי' י"ד), אז בודאי אין לחוש, ואפילו אם יארע שתנענע בראשה במהירות גדולה, אי אפשר שלא יראה השוחט ולא ירגיש זה כלל, ואם יראה אז יטריף, וכל זמן שלא ראה או ידע הכל בחזקת כשרות.

גם השוחט לא ירגיש כיון שאינו אוחז בצווארה כלל
וטרוד במעשה השחיטה

ט) אבל באופן החדש הכלוב והבית אחיזה על הפה, שמופעל על ידי זרם חשמלי ומותח הראש והצוואר ואוחזו כך כל הזמן, כבר נתברר לעיל שזה אינו אוחז הראש משני צידי הלחי באופן מוחלט עד שלא יזוז הראש כלל. גם שיצרו את המכשיר הזה מדה אחת לכל, מבלי שנוכל לצמצם או להרחיב, לרזה או שמינה. ממילא מובן שכחושה יכולה להזיז ראשה בריוח. גם תלוי עד היכן מתחו הראש למעלה, ואם הצוואר זקוף ומתוח כקורה, אז ישנה כמה חששות: שבירת המפרקת וגם חניקה, או מסוכנת, ושמוטת הסימנים נעקרים מהלחי שלכו"ע טריפה או לדעת הבה"ג פסול בשחיטה (עי' בטור יו"ד סי' כ"ד, ובש"ך סי' כ"ה ס"ק ב' ובספרו הארוך, ובדג"מ שם, אם יש ריעותא). ואם אין הצוואר מתוח למעלה הרבה, אז יש לחוש שיגבי' ראשו או יזיזו לצדדים במהירות גדול שגם השוחט לא ירגיש, כיון שאינו אוחז בצווארה כלל, וטרוד במעשה השחיטה והולך מלמטה למעלה. והנכרי שמכניס הבהמה לתוך התיבה הפען, הוא לא מעונין כלל ולא איכפת לו לבדוק אם הבית אחיזה אוחז הראש שפיר אי לא. בפרט שכל העבודה שלו ללחוץ הכפתור החשמלי למתוח ראשה.

וכולם ביחד אולי יוכלו לכוון השיעור הנכון
אחרי הרבה הבחנות ונסיונות

י) מיד שהתחילו להשתמש באופן החדש עוררו על זה, שלפעמים, אפילו באמצע השחיטה הנכרי עוד לוחץ על הכפתור החשמלי למתוח יותר או לרופף ולהניח לירד. כל כשרות השחיטה נשען על מכונה זו ומי בחן ונסה אותה הרבה פעמים בלי שום מכשול שיוכל לומר שזה כשר לכתחילה. ולא די בזה שהרב המכשיר הוא מומחה מובהק באופני שחיטה ובעיותי', אלא שצריכים גם רופא ווטרנרי ומהנדס חשמל ומכונות וכולם ביחד אולי יוכלו לכוון השיעור הנכון אחרי הרבה הבחנות ונסיונות. ואחר כל זה הלא חדש אסור מן התורה.

מן הנמנע לכוונה פעם אחת לתמיד

יא) גם הלא המכונה אין לה הרגשה, ואינה פועלת תמיד באותה מידה, מתרפת או משתחקת, וכמעט אין מן הנמנע לכוונה פעם אחת לתמיד, ולא שייך בזה לומר רוב או חזקה. בפרט שישנם מינים שונים מהכלובים ומי בוחן ויבחין.

מי יערוב לנו
שרוב הבהמות שמותחין צווארן שלא נפגמו

יב) אם מותחים הצוואר יתר על המדה, זה יכול לגרום לשבירת המפרקת ועיקור, שבשעת שחיטה המתיחה היתרה קורעת הסימנים עם החיתוך, או שעוקר ושומט הסימנים מהלחי, ומי בוחן ומבחין זאת. וזה לכאורה כריעותא. גם אין לקבוע הלכה לכתחלה, שלא תתקיים אלא אם נסמוך אחר כך על רוב או חזקה. גם מי יערוב לן שרוב הבהמות שמותחין צווארן שלא נפגם כלל, בפרט שזה תלוי באורך הצוואר וחוזק המתיחה, גם שתלוי אם העור רך או קשה. כמעט שאי אפשר לשער בדיוק עד היכן למתוח שלא יזיק כלום.

יג) ויותר מה שכתוב כאן יש בלבי, אך די בזה למי שרוצה לראות האמת בפשטות. ואם אמנע אפילו רק נפש אחת מישראל והי' זה שכרי.

 

*

 

חוות דעת הגאון רא"ד הורביץ שליט"א, אב"ד שטרסבורג וכעת בירושלים, אודות שחיטה בעמידה:

א) הש"ך (יו"ד סי' ו' סק"ח) כתב: ומוכח בש"ס ופוסקים דבסכין תלושה אפי' צוואר בהמה למעלה מותר בדיעבד דכל שתופס הסכין בידו מסתמא אינו דורס ומשמע בש"ס דלכתחילה מיהת אסור עכ"ל. הפלתי (אות ב') אמנם מחזיק כהש"ך דלכתחילה אסור, אבל סיים אף כשמוליך הסכין על הצוואר קרוי סכין למעלה וצוואר למטה, כלומר דהש"ך יודה דמותר לכתחילה.

ב) הנחל אשכול שחיטת חולין (סי' ט' אות ה') אחר שמביא לשון בה"ג המובא בד' האשכול בקיצור, מסיים: ומש"כ כו"פ אף לש"ך מותר צואר למעלה אם מוליך ומביא בסכין. נ"ל דרש"י וה"ג פירשו דר"ז מתיר סכין למטה בתלוש משום דמוליך ומביא, ולש"ך לא שרי אלא בדיעבד עכ"ל. והיינו דכל ההיתר דרב זביד הוא משום דמוליך ומביא בהסכין תלוש ובזה גופא ס"ל להש"ך דר"ז לא התיר רק בדיעבד ולכתחילה מיהת אסור, הרי שדחה ד' הפלתי.

ג) פלא שבדעת תורה (שחיטה סי' ו' אות י') כותב דבאשכול ונח"א משמע כהפר"ח, וז"א. דלא האשכול ולא הנח"א ס"ל כן. דבאשכול סיים אבל בעל הלכות אייתי ברייתא אחריתא דמשמע מינה דיעבד ולא לכתחילה כמו שהעתיק מע"כ וביותר בנחל אשכול באו הדברים בפירוש גם לדחות ד' הפלתי דאין הפשט בד' הש"ך כדבריו, ועכ"ז סיים הדע"ת שם דהל"א בחולין (ט"ז ע"ב) כתב בישוב ד' הש"ך מקושית הפר"ח.

ד) יש להוסיף שגם הפרמ"ג במקומו מיישב קושית הפרי חדש וציין לדבריו בראש יוסף ואחר כך כתב ולעניות דעתי נראה ליישב בדרך אחר וכו'. הנה בכל שוחטין יש לפרש דיעבד דאיכא הכל דיעבד ע' ריש חולין וכו' והמעיין בראש יוסף (ט"ז ע"ב ד"ה והנה הש"ך ז"ל כו') יראה דכן כתב שם כל דברים אלו.

ה) ראיתי עוד ביוסף דעת (להשו"מ ז"ל, יו"ד סי' ו') שתי' קו' הפר"ח באופן נאות ובסו"ד כ' עוד תי', ומעי"ז גם בישויע"ק יו"ד סי' ו') בפי' האריך ע"ש. וכן האריך להוכיח דמעולם דרך שחיטה דוקא מלמעלה למטה, כי כן הוא גם בשו"ת עבודת הגרשוני סי' קט"ו (המצוין בכמ"ק) שכ' על קו' מהרש"א נלע"ד דלק"מ דבכל מקום דנקט השוחט סתמא, היינו כדרך השחיטה הסכין למעלה וכו' עכ"ל.

על ידי פשרות וקולות כאלו יורדין מטה מטה
בכל פעם יותר

ו) עוד שמעתי שיש מתייראים שאם לא ניתן להם בשר שור יאכלו ח"ו נבלות ולזה מוטב שנתיר להם שחיטה כזאת. אציין לו ד' השו"ת דברי יואל (יו"ד סי' ס"ה) לענין השגחה בטבילת נשים, שכ': ומה שאומרים איזה אנשים שאם ידקדקו כ"כ ימנעו איזהו נשים מלבא, הנה דרך כל מהרסי הדת שמתחילין כן לעשות פשרות לש"ש כדי להמשיך גם קלי הדעת לקיום התורה. אבל האמת הוא שע"י פשרות וקולות כאלו יורדין מטה מטה בכל פעם יותר עד שלבסוף תפוג תורה ח"ו, וכך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שיאמר לו לך עבוד ע"ז ואין זה דרכיכם ודרך יראי ה'.

אלו היו עומדין על המשמר לא לעשות פשרות,
בלי ספק הי' חלק גדול מישראל חזקים בתורה ומצות

ז) (שם סימן לה, אות ד) כותב: ואנחנו ראינו בעוה"ר במדינה זו שברובא דרובא מהמקומות ממש באו לידי שכחת התורה הק' לגמרי ר"ל ע"י שהתחילו להקל בכמה דברים בטענה להציל את השאר שלא יפרצו יותר וכו' אבל לגמרי נהפוך הוא שע"י שהתחילו בפשרות וויתורים עבירה גוררת עבירה עד שנפרץ במלואו ר"ל ואלו היו עומדין על המשמר שלא לעשות פשרות בלי ספק הי' חלק גדול מישראל חזקים בתמ"צ וזה ברור לכל הרוצה לידע האמת לאמיתו.

המשכיל על דבר יראה שכן הוא

ח) (שם סימן ע' אות ג') כותב: והמבחין במצב העולם יראה כי רוב הפרצות והפרת הדת ירדה לעולם על ידי רוב הקולות שנעשו לתקן את הפורצים והסוף שהפורצים לא הותקנו אלא אדרבה נתרבו הפירצות מחמת רוב הקולות והיתרים שעבירה גוררת עבירה ונתקלקל הכל עד שבא לידי שכחת התורה, והמשכיל על דבר יראה שכן הוא. עכתו"ד מרן זי"ע.

אין לחוש להמרת הדת

ט) עוד הביא משו"ת חתם סופר (ח"ו סימן פו) שהאריך באיסור לעשות שינוי בבית הכנסת, שאם יאמרו, אם לא יעשו איכא למיחש להמרת הדת, אין לחוש לזה. והביא ראי' מגמרא ברכות (סג, ב) עיי"ש.

 

*