...המשך מעמוד הקודם

קל-וחומר לשחוט גסה בלי סיוע, שזה ודאי אסור

קעא) מה שהציע הגר"ז סורוצקין הנ"ל, שאם השלטון לא מרשה לקשור הראש, יאחוז השוחט הבהמה בערפה וישחוט. כבר כתב המנחת הזבח שאסור לאחוז הכבש לבדו או שום דקה על ברכיו מבלי סיוע אדם אחר, וכל שכן שאסור לרכוב עליו ולשחוט הסימנים מלמטה למעלה, שזה דרסה גמורה, שהצוואר מכביד על הסכין וכו', וקל-וחומר לשחוט גסה בלי סיוע, שודאי אסור (ראה שם כלל ט"ז, עשרון אות ז).

אף שהמורגל בזה שוחט כראוי, בכל זאת אין לעשות כן

קעב) ראה בקומץ ס"ק י"ד, שאף אווזא לא ישחוט אם לא בסיוע אחר. ושם מביא מעשה ששחט עגל בעצמו והרגיש בעצמו שהי' דרסה והטריף אותה. וסיים שאף שהמורגל בכך שוחט בטוב אך לדעתו אין לעשות כן, ומביא ג"כ כן בשם מכתב אליהו יעו"ש.

במקום לחפש רבנים מתירים,
הרי כבר הובאו הרבה פוסקים האוסרים

קעג) בענינים כאלו אין לסמוך עצמו ולהביא ראי' ממה שכתב הר"מ ז"ל. ובמקום לחפש רבנים מתירים, הרי כבר הובאו הרבה פוסקים מפורסמים האוסרים.

קעד) הצעת הגר"ז הנ"ל, שאיש אחר יחזיק ראש הבהמה בשעת השחיטה, יש להבין תועלתה. כי דבר התלוי באויר מתנונע, ואף בנענוע כל שהוא יש חששות של שהיי' ודרסה כמבואר לעיל ע"ש.

קעה) אפילו שגוף הבהמה כבוש בכלוב שאינה יכולה לנענע עצמה, מכל מקום הראש והצוואר הם חפשים באויר, אם לא שיסמכו הראש על דבר קבוע. מה שאין כן אם הבהמה מונחת על הארץ על גבה, אז בקל יכולים להחזיק ולדחוק ראש הבהמה להרצפה באופן שלא תוכל לזוז ולנענע ראשה.

קעו) לקבוע מנהג חדש באופן השחיטה בתמידות ולזנוח מנהגינו מקדם, שזה נוגע גם בעצם השחיטה. והאופן המקובל לנו הוא בלי שום חשש ופקפוק, ויסודו בהררי קודש מזמן שהתחילו לשחוט כמבואר לעיל.

אנו מושבעין ועומדין לאשר ולקיים כל התקנות שהם למגדר מלתא ולעשות סייג לתורה

קעז) כבר האריך המהר"ם שיק ז"ל באו"ח סי' ש"ז ומביא בשם הרמב"ן ז"ל שמביא הירושלמי בסוטה דהאזהרה דארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, הוא על בי"ד של מטה ועל כל מי שבידו להקים התורה, וכיון שהבי"ד מצווין להקים ולגזור מחוייבין הקהל לשמוע, וארור בו שבועה, והיינו דאנו מושבעין ועומדין לאשר ולקיים כל התקנות שהם למגדר מלתא ולעשות סייג לתורה ואין הכוונה דוקא בי"ד הגדול אלא כל בי"ד שיש בידו כמבואר בלשון הר"מ בפ' כ"ד מסנהדרין וכמש"כ המרדכי בפ"ק דב"ב דטובי העיר במקומם כגדולי הדור בכל מקום ובזה מבאר שם דברי המרדכי רפ"ג דשבועות ועי' ביו"ד סי' רכ"ח עיי"ש. ראה גם חת"ס (יו"ד סימן י"ג).

הרי הוא מנהג טוב ומבוסס יותר משאר מנהגים

קעח) הדבר פשוט שהגם שלא נזכרה תקנה זו בגמרא, אך מכיון שהש"ך ושאר הפוסקים סוברים שלכתחלה אין לשנות ולשחוט מלמטה למעלה הרי הוא מנהג טוב ומבוסס יותר משאר מנהגים.

אין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבע

קעט) ידועים דברי הרמ"א או"ח (סימן תר"ץ סעיף י"ז) שאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבע. ראה שם ובנושאי כליו.

כשמגיעים לפרק כל הבשר אין פוצה פה ומצפצף
והטבחים עושים מה שלבם חפץ

קפ) בדורינו החרדים מקפידים שלא להנהיג שום דבר חדש, כי חדש אסור בכל מקום וזמן. אך כשמגיעין לפרק כל הבשר אין פוצה פה ומצפצף והטבחים עושים מה שלבם חפץ. ומדוע הוא כן, משום שההמון לגבי קניית אתרוג או שמורה משעת קצירה מחמירים מאד בהידורים, אך בעניני שחיטה סומכין על הרבנים או שאינם מבינים בעצמם הענין.

רובם דואגים רק לטובתם

קפא) הרבנים ומנהיגי הקהילות במקום שהם היו צריכים להיות דוגמא לההמון, בעו"ה זה עוד להפך. רובם דואגים רק לטובתם ויעשו כל טצדקי לספק רצונם של בעלי בית-המטבחיים מחמת רצונם להרבות מהונם וכספם כידוע. על פי רוב הרבנים המה שותפים גמורים להמשחטה כמו שמבואר באריכות בהקדמה לשו"ת הרידב"ז על הירושלמי ובספר שמירה טובה ועוד. ראה באריכות בספרי השחיטה בארצות הברית, ומדריך הכשרות חלק מ-מח באריכות.

התנהגותם גורמת שם שרבנים מקהלות מודרניות מסתכלים על נוהגם ומתייראים שאם לא יתנו בשר לאנשיהם, ח"ו יאכלו נבילות, ממילא סוברים שמוטב שחיטה כזו מנבילה.

אבל עדיין השטן מרקד בינינו

קפב) לולא היו הרבנים ומנהיגי הקהילות והצבור כולו מתאחדים בהחלטה גמורה שאין לנו "אלא דברי בן-עמרם", היינו יכולים לסדר הכל על צד הטוב ביותר, מעולה ומהודר. אבל מה נעשה שעדיין השטן מרקד בינינו, והיצר הרע מתאמץ ביתר עוז להחליף מסורת מימי משה לעשות מדיעבד לכתחילה ומנבילה לכשר.

קפג) אין זה שעת הדחק ח"ו שנצטרך לחפש היתרים דחוקים, מה גם בדבר עיקרי ביהדות. ב"ה שיש בריווח גדול בשר עופות, אווזים ותרנגולי הודו, שיכולים לוותר על בשר שור בהמה, עגלים, כבשים ועזים. גם שחוות-דעת הרופאים עתה היא שלגמרי לא בריא לאכול בשר בהמה מכמה וכמה בחינות.

חלילה לנו להחליף לכתחילה לבדיעבד ודוחק

קפד) חלילה לנו לסגת ממסורתנו, להחליף לכתחילה שבלכתחילה, לבדיעבד ודוחק שבדוחק ונבילות וטריפות, ומי יודע מה יביא המחר. אם נעמוד בתוקף על מסורתינו ה' יהי' בעזרינו ונצליח בכל הענינים.

קפה) בפרט שכאן בארה"ב הממשלה לא מתערבת בסדרי השחיטה, רק הבעלי בתים רוצים לחסוך כספם ולהרבותו לכן הנהיגו לפני יותר מחמישים שנה השחיטה תלוי', [אף שגם אז היו די שחיטות שיכולים לשחוט שחיטה מונחת כמו ביוראפ]. ובשוחד של מצוה, שהוא יותר גרוע משוחד ממון, התחילו הרבנים לתקן השחיטה על ידי פען וכלוב וכדומה.

על כל פנים צריכים לכנס חכמי הדור ורופאי ומהנדסי ענף זה לדין בכובד ראש

קפו) אם באמת אי אפשר בשום-אופן לחזור למקור, שהבהמה רבוצה על הארץ ורגלי' קשורים ומחזיקים ראשה, שהוא הדרך הכי-טוב, ומוכרחים להשתמש בשחיטה תלוי', הרי על-כל-פנים צריכים לכנס הפוסקים המובהקים שבדור ביחד עם רופאי בהמות ומהנדסים לדון בכובד ראש ולעשות נסיונות, פעם, פעמיים ואפילו מאה פעמים, ולקבוע אחרי כל ההבחנות שרק כך וכך ראוי לעשות ולא לשנות בשום-אופן אפילו כקוצו של יוד, ואולי זה יועיל.

 

 

 

 

תשובת הגאון האדיר בעל מנחת יצחק זצ"ל, מאסרו חג סוכות תש"ל, בהיותו עוד אב"ד מנשסתר יצ"ו - נעתיק התשובה ונבארה:

א) כפי הנהוג מעולם, היו שוחטים בהמות גסות בהרבצה ע"ג קרקע, ומחמת קטרוג של חברת צעב"ח, נעשה החוק במדינה זו להרביץ הבהמה ע"י תיבה המיוחד לזה, הנקרא "וויינבערג פען", אבל החברת צער בע"ח לא פסקו מלקטרג, וכ"פ הביאו הענין לפני כנסת המחוקקים של המדינה, וב"ה נתהפר עצתם ונתקלקל מחשבתם.

גם אני הבעתי חוות דעתי לא לשנות מהנהוג

ב) אמנם בעת אשר ישבנו לתשועה ברוב יועץ, רבני המדינה, נתעורר ההצעה,שאולי נכון להנהיג שחיטה מעומד הנהוג במדינת קאנאדא, ששם להפיס חברת צעב"ח, הנהיגו סדר שחיטת גסות, שמגביהים אותם ע"י מכונה, והבהמה נשארת עומדת על רגלי', והשחיטה כמו "צואר למעלה וסכין למטה" והשוחט צריך לשחוט מלמטה למעלה, ואיזה רבנים פקפקו על זה, באומרם שגם שם יש הרבה מפקפקים על שחיטה הנ"ל, אף שיש גם הרבה יראים שאוכלים מזה. והנה גם אני הבעתי את חוות דעתי, שלא לשנות מהנהוג פה, רק לתקן את עבודת הוויינבערג פען וכו' וישחטו אותה בצואר למטה וסכין למעלה כראוי וכנכון לכתחילה וכו'.

אף שהטה השוחט הסכין בצואר העגל לכל צד שפירכס, מכל מקום הטריפו

ג) המנחת יצחק ממשיך לפלפל באריכות בדברי הש"ך, התבו"ש ושאר הפוסקים והר"מ ז"ל, ואח"כ הביא את דברי בעל המנחת הזבח דאף בשקשר הראש למעלה אין לשחוט כך כ"א בשעת הדחק, ומביא דברי תשובות הערוגות הבשם שהי' גברא רבא, והי' בעצמו שו"ב בכמה קהלות גדולות, אבל אין לי הספר הנ"ל לעיין טעמו ונימוקו (שראהו רק בדרכי תשובה) "ואולי אפשר" דדוקא בקשור למעלה לבד החמיר, דעדיין אפשר להגבי' ראש למעלה, ולנענע לצדדין, דבודאי מיטרפא בזה. וכדאיתא במעשה שהי' המובא בתשו' הרד"מ (חיו"ד סי' ב') בא' ששחט עגל, וקודם שחיטת רוב הסימנים, תקף העגל על האוחז בו, והגבי' ראשו וצוארו בתחילה בשוה, ואח"כ פירכס עצמו לכל צד, דאף שאמר השוחט, שבכל צד שפירכס העגל, הטה הסכין בצוארו, ושחטו בהולכה והובאה, מ"מ העלה להטריף, דלא עדיף מאם נדחה יד השוחט, או הסכין לכותל או לקרקע, דטריפה, כמבואר בשמ"ח (סי' כ"ג ס"ו) ובפמ"ג שם (שפ"ד סק"ח) משום דא"א בלא שהי', וק"ו כה"ג, וגם כשהגבי' ראשו למעלה, ודאי הי' דרסה וכו', ראה שם.

אם תנועת הנשחט הוא היפך תנועת השוחט,
יתכן שהשור בנענועו שחט עצמו בהרחקת הראש

ד) כהאי גוונא איתא בתשובות אבני נזר (יו"ד סי' ו') באחד ששחט שור שאינו מסורס, ובשעת שחיטה נענע ראשו הלאה, אך לא הגבי' למעלה, וכתב לבאר, דאם תנועת הנשחט הוא היפך תנועת השוחט, אז יש לחוש, משום שהשור בנענועו שחט עצמו בהרחקת הראש, ודומה לכשר ופסול ששחטו ביחד, ואם נענוע הנשחט הי' בשוה לתנועת השוחט, יש לחוש משום דרסה עיי"ש, וכן יש ללמוד מדברי הדע"ק (רס"י כ"ד) עייש"ה.

ה) אף שבאמת אם יארע איזה נענוע למעלה או לצדדין, בודאי יטריף השוחט, מ"מ יש לחוש דכ"פ מחמת המהירות לא ירגיש, ע"כ ס"ל להבעל מנה"ז, דאין לשחוט כן אלא בשעת הדחק, אבל אם נאחז בסבך באופן שא"א לה לזוז לא למעלה ולא לצדדין, אפשר דגם הוא מודה, דמותר אף לכתחילה וכו'.

כיון שאין דרך לשחוט כן, הרי הוא כאינו מוחזק
ואסור לו לשחוט בינו לבין עצמו

ו) אבל עדיין יש דברים בגו, עפי"מ שכתב בס' יריעות שלמה על חיו"ד שם דהעיקר כדעת הפר"ח שחולק על הש"ך הנ"ל, דבתלוש וסכין למטה מותר אפילו לכתחילה, אבל בכל זאת נראה, דאם שוחט בסכין למטה, לא עדיף מן אינם מוחזקים בשחיטה, כיון דאין דרך לשחוט כן והוי כאינו מוחזק דאסור לשחוט בינו לבין עצמו עיי"ש, ואף דאם יסדרו כל השחיטות כן ל"ש טענה הנ"ל ואף דרוב השחיטות כן ל"ש טענה הנ"ל ואף דרוב השחיטות חוץ מגסות שוחטין כנהוג בסכין למעלה, מ"מ הוחזקו כן בגסות.

כפי המצב בעולם יש לחוש
שברבות הימים לא יבואו לידי מכשול

ז) אבל אי אפשר להכחיש דלא ניקל לשחוט בכה"ג, ואף בשחיטה הנהוג אנו יודעין דכשמזדמן לפעמים שצואר הבהמה אינו מונח על מקומו היטב, לא כל שוחט מסוגל לשחטו, ואף דלמעשה אין חשש בשובי"ם מומחים ויראי ד' מרבים, אבל כפי הנודע המצב במדינתינו, מסתפינא מאד, אם ברבות הימים לא יבאו לידי מכשול ח"ו.

ח) בסיכום תשובתו למעשה מחווה דעת תורה שלא לשנות מהנהוג במנשסתר (הוא מביא שעל השחיטה בקנדה יש הרבה מפקפקים אך לא מביא טעם הפקפוק) וחש לדעת המנחת הזבח.

אפילו שהראש קשור באופן שאין ביכולתה לזוז אפילו כל שהוא, בכל זאת מטעם אינם מוחזקים בשחיטה זו, אסור לשחוט בינו לבין עצמו

ט) ברצונו ללמד זכות על המשתמשים בכלוב, רוצה לחלק בדרך אפשר שאם ראשה קשור היטב אז גם המנחת הזבח מודה שאפשר לשחוט לכתחילה. ומביא שם מכתב מרב דמונטריאל שראשה קשור היטב באופן שאין ביכולת הבהמה לזוז את הצואר אף זיז כל שהוא. ואפילו הכי מסיק שאינם מוחזקים בשחיטה, ואסור לשחוט בינו לבין עצמו. ואפילו אם יאמנו את ידיהם חשש שלא יבאו לידי מכשול ח"ו, ולפיכך פסק למעשה אין לשנות.

השוחטים המשנים שחיטתם אין להם קבלה לשחוט, שזה עדות לא רק על ידיעת ההלכות
רק גם על אימון ידם

י) נודה להשי"ת שכיווננו לדעתו הגדולה ודעת היריעות שלמה שמביאו כהמבואר לעיל שכל השוחטים המשנים אופן שחיטתם מלמטה למעלה, אין להם קבלה לשחוט, כיון שהקבלה היא לא רק על הלכות שו"ב רק גם על אימון ידיהם למעשה השחיטה, ועכשיו שהם משנים מעשיהם ממה שהורגלו מכבר וכבר נעשה אצלם כטבע שני.

צריכין ללמוד מחדש לאמן ידיהם