...המשך מעמוד הקודם

שוחט הרוצה להפוך אופן שחיטתו מהמנהיג
צריך קבלה חדשה

י) שוחט הרוצה להפך דרכו, להתחיל לשחוט מלמטה למעלה, דעת המנחת אלעזר (ראה שרידי אש ח"א לרי"י וויינברג) שצריך קבלה חדשה לשחיטה כזו אחרי התרגלות באופן זה. אמנם המומחים יתרגלו מהר, אבל רובם לא. כי לא כל שוחט הוא אומן גדול, והמורים יעלימו עינם וידונו אותם לכף זכות שכבר הורגלו בכך ויודעים היטב איך לשחוט באופן זה, אבל אין זה האמת.

האמת לאמיתו שנתגלה בשנים שעברו שהשוחטים המומחים הגדולים, נתפסו על ידי הרבנים המכשירים שהאכילו טריפות לישראל ארבעים שנה עד שנתפסו' כמובא כבר בספר אכילת בשר הלכה למעשה.

למתוח ראש הבהמה למעלה משהו יתר על המדה יש לחוש לשבירת המרפקת - וכבר מצאו שכן הוא

יא) מלבד החששות הנ"ל בשחיטה מלמטה למעלה יש חשש נוסף בהכלוב (הפען) שתשבר מפרקת הבהמה כשימתחו הראש למעלה קצת יתר על המדה. בארץ-ישראל לא משתמשים באופן זה. גם באנגלי' לא השתמשו באופן זה. בשעתו נסע הגר"ש בוימגרטן ז"ל לארה"ב ובדק בהמה שנשחטה באופן זה ומצא שנשברה מפרקתה. כמו כן בדקו בעוד כמה מוקומות ומצאו שנשברה מפרקתה של הבהמה.

 

שעת הדחק כדיעבד דמי, זהו רק באופן עראי - אסור להתיר דבר בדיעבד שיהפך במשך הזמן ללכתחילה

יב) להנהיג דבר בתדירות מטעם שעת הדחק כדיעבד דמי, דעת המנחת אלעזר (שרידי אש ח"א) שזה אי אפשר, רק אם אירע כן במקרה. כן הוא דעת המהרי"ק (שורש ל"ט), דבריו הובאו בד"מ יו"ד (סימן ע"ו אות ה') שאין לחלק בין דיעבד ללכתחלה, רק באקראי, אך לא כשנתיר דבר ואח"כ יעשו כן לכתחילה, בודאי שאסור. ראה שאילת יעב"ץ ח"ב סימן קצ"ו.

אין הכלובים והמלקחיים שווים, לכל אחד ריעותא אחרת והמתירים לכתחילה ספק קרוב לודאי שמאכילים נבילות וטריפות

יג) לא כל הכלובים והמלקחיים שמחזיקים ראש הבהמה בשעת שחיטה שווים, ובכל אחד יש חששות אחרים. הלהורות נתן (ח"ג סימן מ') מביא שראה שחיטה מלמטה למעלה, והמלקחיים האוחזים ראש הבהמה בשעת שחיטה לא אחזוהו עד שלא יוכל לזוז כלל, ואחרי הכל עדיין הי' בכוח הבהמה להזיז ראשה, ממילא מובן שכל המתיר לכתחילה אופנים הללו ספק קרוב לודאי שהוא מאכיל נבילות וטריפות.

נניח שלדעתינו זה כשר לכתחילה,
אך אולי בעלי השו"ע והפוסקים היו פוסלים לגמרי אפילו המתוקנים שבהם

יד) אפילו לו נניח שאופנים הללו הם כשר לכתחילה לדעתינו, אבל מי יודע איך הוא דעת השו"ע והפוסקים באופנים הללו אחרי שהי' רואים ומנסים זאת, אם לא הי' פוסלים אותם לגמרי, אף המתוקנים שבהם.

באופן זה יש חשש נוסף שאינו תלוי בהלכה ואומנות השוחט רק מבחינה נוראלוגית הנדסית

טו) חשש נוסף יש באופנים הללו שאין הדבר תלוי בידיעת הרב או השוחט מבחינת ההלכה כלל, אלא מבחינה נוראלוגית הנדסית, השייכת למהנדס ורופא ויטרנארי. מי יחליט עד כמה למתוח צוואר הבהמה מבלי שיגרם בעיות, כי לא כל הצווארים שווים, גם לא כל המלקחיים המחזיקים ראש הבהמה בשעת שחיטה שווים. במתיחת הצוואר יותר מדאי או המלקחיים על הראש והפה מעכבים הנשימה עד כדי חניקת הבהמה או שבירת המפרקת גם שיעור שיהוי הזמן, אפילו ברגעים, ומי יחליט בזה - הנכרי?

על ידי מתיחת הסימנים יותר מדאי הסימן נקרע מאליו לרחבו והשחיטה בצירוף הקרע

טז) באופנים הללו חוץ ממה שיש חשש שבירת המפרקת וחניקה, אפילו כשהבהמה לא ניזוקה כלל יש חשש עיקור סימנים כמבואר במנחת הזבח (כלל יט, סוף אות א) שעל ידי מתיחת הסימנים בעת השחיטה יותר מדאי הסימן נקרע לרחבו מאליו, ושחיטתו היא בצירוף הקריעה, וזה איסור תורה, שאמרה ושחט ולא וקרע.

אפילו כשהבהמה עומדת והראש קשור, כשמתחילים לשחוט הגוף מכביד ומושך הצוואר לצד הגוף

יז) גם כשהבהמה עומדת וראשה קשור, מיד שמתחילים לחתוך, הגוף מכביד ומושך הצוואר לצד הגוף, ויש בזה חשש עיקור ח"ו כדברי המנחת הזבח הנ"ל.

באופן זה יש גם חשש דרסה ושהי'
כי מיד שמתחילים לשחוט כוח הבהמה מתרפה ושרירה נופלין ודוחקין הסכין

יח) גם דרסה גמורה וחשש שהיי' יש באופן זה, כי מיד שמתחילין לשחוט מתרפה כוח הבהמה ושרירה נופלין ומכבידין על הסכין.

גם חשש חלדה יש בזה כשעור הצוואר גדול, עב ורפה שנופל על הסכין

יט) אם הראש משוך לגובה והצוואר מתוח למעלה מאונך, יכול להיות חשש חלדה, כשעור הצוואר הוא גדול, עב ורפה יפול למטה על הסכין.

בשחיטה בעמידה, לפעמים הדם נבלע בבשרה, על ידי סתימת הסימנים, כשהראש נופל

כ) כל הדינים בשו"ע הנוגעים לשחיטה תלוי' המדובר הוא, שתיכף אחר השחיטה מפילים הבהמה לארץ ודמה קולח וזונק מהר מאוד, אבל לא כן הוא בעמידה שדמה נבלע בבשרה, לפעמים מתעכב קילוח הדם על ידי נפילת הראש שסותם הסימנים.

הכלוב כבר נאסר בזמנו על ידי מורי הוראה מובהקים

כא) כשרצו להנהיג הפען (הכלוב) פה ארה"ב, הרבה רבנים מובהקים יצאו כנגד ואסרו זאת. ראה מדריך לכשרות, שיצא אז כאן שכתב, שהיתר המתירים עדיין לא מבורר, אך כבר נאסר על ידי בעלי הוראה מובהקים.

כב) כל גדולי התורה, הפסק והיראה בארץ-ישראל מתנגדים בכל תוקף לשנות אופן השחיטה, להנהיג הפען-כלוב, כפי שסיפרו לי הרבנים שעומדים בראש הכשרות של הרבנות הראשית בארץ-ישראל. ובספרי אבן מקיר תזעק כתבתי כל השאלה ששאלו אותי הרבנים הנ"ל מארץ-ישראל.

 

גם רבני ה"רבנות הראשית" מתנגדים לזה בכל תוקף

כג) אחד מגדולי הרבנים והפוסקים בבני-ברק אמר לי שח"ו לתת דריסת רגל לכלוב הזה לבוא בשערי ארץ הקודש ולמנוע זאת הוא ילחם כארי. גם הרבנים הממונים[1] על השחיטה מטעם הרבנות הראשית מתנגדים לזה בכל תוקף ועוז. וסיפרו לי שהרבנים והשוחטים והקצבים רוצים בכוח להכניס הבשר הטרף הזה לארץ-ישראל (וראה באריכות בספרי אבן מקיר תזעק).

ישנם שחיטות בארה"ב שלא שינו ממנהג אבותיהם

כד) עדיין נמצאים פה (ארה"ב) כמה שחיטות שלא שינו ממנהג אבותיהם באירופא ואלו הן: מארגארעטן, ליובאוויטש וקהל עדת ישורון-ברויער, ששוחטים על ידי כלוב צרפתי "פאקומיא" פען, שהבהמה שוכבת על גבה, הצואר למטה והסכין למעלה. [וצריך לעמוד על המשמר ולברר כי מזמן לזמן משתנים הענינים]. כן היא השחיטה בקהילות החרדים בבלגי', צרפת והולנד. גם כשהייתי במאנטרעאל, קאנאדא, לפני שלושים שנה ראיתי איך ששחטו שם העגלים שחיטה מונחת.

ולפני עשרים ושבע שנה בקרתי אצל שחיטת מארגארעטן וקהילת בראייער והשחיטה היתה שחיטה מונחת (מקום המשחטה קראו "אינזל") ושחיטה זו עוד  התקיימה שנים רבות אחרי זה. וקהילת ברייער שחטו שם עשרות בשנים.

מהראוי שגדולי ההוראה בעולם
יתאספו לבדוק כל אופני הכלובים והמלקחיים
ויחוו דעתם על כל אחד ואחד

כה) אם יש ח"ו הכרח גדול באיזה מקום שהוא שמוכרחים לשחוט דוקא על ידי כלוב, הי' מהראוי שגדולי ההוראה שבעולם יתאספו לפונדק אחד לבדוק כל הכלובים, גם לבדוק כתריסר בהמות או יותר מצד בריאותם בכלל ובפרט לפני שיכניסו אותם לכלוב. אחרי שהיי' כמה דקות בכלוב ואחרי שמתחו צווארם להוציאם ולבדקם אם מפרקתם לא נשברה והאם יכולים ללכת על רגליהם, כי כבר קרה שאחרי שהיי' בכלוב לא יכלו ללכת על רגליהם. ברור שזה נגרם מחמת מתיחת הראש והצוואר למעלה יתר על המידה וריבוי זמן השהיי' בכלוב. יש מקומות שחוץ ממה שמותחים ראש וצוואר הבהמה למעלה מגביהים הרגליים האחוריים שלא יעמדו על הקרקע על ידי פלאטא כעין שולחן. הגם שזה מעלה, מכיון שאם רגלי הבהמה נמצאים על הקרקע היא נועצת אותם בארץ ומושכת עצמה ללמטה על ידי כבידותה, וכשמותחין הרבה הראש והצוואר למעלה יכולה להחנק, או לגרום בשעת שחיטה לעקירת וקריעת הסימנים ולא שחיטה כיבואר להלן. גם שהמציאות היא שאם רגלי' על הארץ קשה לשחוט, אך כבר קבעו מומחים גדולים המתנגדים לשחוט על ידי כלובים, שהרמת הרגליים האחוריים על ידי פלאטא כעין שולחן, זה גורם לחץ חזק על בטן וחזה הבהמה, וקיצור נשימה. גם שזה תלוי מאד כמה זמן נמצאת הבהמה בלחץ זה.

אופן שחיטה זו הוא חדש,
לכן ההכשר צריך להיות ברור בתכלית הפשטות

כו) היות שאופן שחיטה כזה הוא חדש לגמרי, שלא שיערו אותו עד כה, לכן צריכים לברר כל פרט, ופרטי דפרטי הכלובים, ולהוציא פסק אחיד מכל המשתתפים איזה כלוב הוכשר בעיניהם, איך להשתמש בה, שהיית זמן הבהמה בכלוב וכו', בשפה ברורה, שלא ישתמע לתרי אנפין, רק בתכלית הפשטות והברירות. עוד יצטרכו לברר אם לכתחילה ראוי לשחוט מלמטה למעלה.

כז) בנדון שחיטה מלמטה למעלה אפילו בסכין תלוש וראש הבהמה קשור, נביא הש"ך (סימן ו, אות ח) ד"ה או בדבר התלוש וכו' - להורות שאפילו שצוואר הבהמה הוא למטה, דוקא בדיעבד שחיטתו כשירה אבל לא לכתחילה, אפילו נעצו בדבר התלוש. ומוכח בש"ס ופוסקים, דבסכין תלושה, שלא נעצו בשום דבר, אפילו צוואר הבהמה למעלה מותר בדיעבד, דכל שתופס הסכין בידו מסתמא אינו דורס, ומשמע בש"ס שלכתחלה מיהא אסור.

כל הפוסקים הסכימו להש"ך שדבריו ברורים לדינא

כח) הגם שהפרי חדש (שם) משיג עליו מאוד, דהא ר"ז משני, שצדדים קתני וכו' הרי שאפילו לכתחילה מותר, כדקתני הכל שוחטים, בכל זאת כל הפוסקים הסכימו לדברי הש"ך שדבריו ברורים לדינא.

שחיטה מלמטה למעלה היא רק בדיעבד

כט) מצאתי הספר היקר דמשק אליעזר על מסכת חולין, למוה"ר אליעזר ז"ל, תלמיד ר' פייבוש מקראקא, חבר הב"ח ורב ור"מ באפטא שבגליל קראקא, שנדפס בלובלין שנת ת"ן, קודם להש"ך, שהי' מהגדולים והאריות שבחבורה בדור דעה ההוא, ראה הסכמות גדולי הדור: ר' נפתלי כ"ץ, בעל סמיכת חכמים; הרבי ר' העשיל; התוספות יו"ט ועוד שהרבו בשבחו. ראה גם בשה"ג מהחיד"א, שמביא שהכנה"ג מזכירו תדיר ביו"ד. מדעת עצמו הוא כותבן שם ע"ד נעץ סכין בכותל שאפילו בעופא דקלילא לא מכשרינן. וכ"מ לשון הרי"ף והרא"ש, וכ"כ הטור, הרי"ו ובת"ה להרשב"א. וכן כשצוואר הבהמה למטה והסכין למעלה ג"כ לא מכשרינן אלא בדיעבד. כן כתבו התוס' שכן מבואר בגמרא, וכן הוא לשון הפוסקים, דהא רב ענן שאמר לא שנא כו' קאי אנעץ סכין בכותל כו' ושם תניא שחיטתו כשירה בדיעבד וכו' עכ"ל.

רואים אנו מזה שהדמשק אליעזר והש"ך, שני גדולי עולם, מתנבאים בסגנון אחד, שכל זה הוא רק בדיעבד ולא לכתחילה, וכן משמע מכל הפוסקים הראשונים ז"ל.

הלשון "כשירה" הוא דיעבד ולא לכתחילה

ל) התבו"ש והפלתי, והמנה"ז והדמשק אליעזר, כולם דייקו מהתוספתא דתניא בכלהו שחיטתו כשירה, דמשמע דיעבד ולא לכתחילה, (וכ"ה גירסת התוספתא שלנו, וכן היא בהלכות גדולות. ועי' ריש חולין ב', ושחיטתן כשירה בדיעבד. ושם דגם לפעמים, לשון הכל י"ל דמיירי בדיעבד. עי' ריש תוה"ב הל' שחיטה מכלל דהכל שוחטין לכתחילה דאי דיעבד תרי דיעבד למה לי. ובפרמ"ג ובראש יוסף כאן סי' ו' חולין ט"ז).

ל*) באור זרוע, הל' שחיטה, (שס"ז) מביא השאלתות בהעלותך, שחרש שוטה וקטן אע"ג דגמרינן הל' שחיטה וכו' ואם אחרים רואים אותן שחיטתן כשירה עכ"ל, ותניא בתוספתא פ"ק יודע לשחוט שחיטתו כשירה משמע דוקא דיעבד וכו' דהכי משמע לשון תוספתא דתני שחיטתו כשירה דהיינו דיעבד. (ראה בהעמק שאלה שהאריך במשמעות הלשון כשירה). ראה בתבו"ש ס"ק ט"ו שמביא דברי הר' ירוחם (בנתיב ט"ו) שכ' וז"ל וכולן דיעבד דאי לכתחילה, אסור לעשות שום אחד מאלו (פשוט בחולין). והתבו"ש מביא שכן מפורש בדרישה ובלבוש, יעו"ש שכ' שאפילו בדבר התלוש לגמרי ואוחזו ביד יש לאסור בכה"ג שמכביד אצוואר הבהמה ויש לחוש לדרסה, וה"מ בבהמה שהיא כבידה וכו' אבל בעוף שטבעו קל וכו' מכשירין בדיעבד.

לא) לכן הא דמפרש רב זביד (להתוספתא) בכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר, בין שהסכין למעלה וצוואר בהמה למטה, בין שהסכין למטה וצוואר בהמה למעלה, ושחיטתן כשירה (כגירסתינו וכ"ה בהלכות גדולות) הוא רק בדיעבד וכפי מה דמפרש לה רב זביד דלצדדין קתני, סכין למטה וצוואר בהמה למעלה בתלוש.

לב) ומפרש רש"י והר"ן ז"ל וז"ל, דאדם אוחז בסכין למטה, ושוחט, והבהמה תלוי' באויר, וזה מוליך ומביא הסכין. וע"כ צ"ל בכוונת רש"י ז"ל שכתב דהבהמה תלוי' באויר, כלומר שקשורה בראשה למעלה באופן שאי אפשר לה להכביד ראשה, אבל בהמה שאינה קשורה לא, דכל שכן הוא דאם אוחז הבהמה בידו בראשה וצוארה ומעבירה על הסכין אפילו הכי יש לחוש שתקפתו וירדה, כש"כ כשאינו אוחז בראשה שתנהיגהו בכבידות על הסכין.

מנלן לחלק בדבר שלא הוזכר בראשונים