העתקה מספר תורת הקנאות לר' יעקב עמדין

והוא קבוצת מאמרים וכתבים
נגד שבתי צבי ומתי סודו

צילום הדפוס הראשון, אמשטרדם תקי"ב נדפס מחדש ע"י הוצאות מקור , ירושלים, תשל"א.

גביית עדות מבי"ד הגדול שבירושלים:

האיך ששבתי צבי קודם שהמיר דתו האכיל חלב כליות לעשרה מישראל

בספר הנ"ל בדף 45 וז"ל: קבלת עדות בירושלים תוב"ב:

 במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מוהר"ר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות...וז"ל בלה"ק:

אני מעיד שמפורסם הדבר בין ת"ח בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר"ו [תפח רוחו ונשמתו] קודם שהמיר דתו, האכיל חלב כליות לעשרה מישראל,

גם צוה להם להקריב פסח בחו"ל והאכילם כסדר אכילת פסח.

גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הנוסחא: בא"ה [ברוך אתה ה'] המתיר אסורים.

וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה...

עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב אברהם יצחקי אב"ד ור"מ דספרדים בעה"ק ירושלים תוב"ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מוהר"ר משה גלאנטי אומר:

מתחילה לא הייתי מבזה לש"צ [לשבתי צבי] ימש"ו [ימח שמו וזכרו], אף על פי שלא הייתי מאמין בו רק אחר שראיתי כתב יד של ש"צ ימש"ו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו,

וחתם את עצמו אני הויה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו.

אחר זה אני מחרים אותו בכל יום ויום. עכ"ל, ועיי"ש עוד באריכות.

ומה נוראים דברי המדרש רבה איכה - עה"כ ויצא מבת ציון, וזל"ק: היו גדולי ישראל רואין דבר עבירה והופכים פניהם ממנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא תבא שעה ואני עושה לכם כן, עכ"ל.

ובאדר"נ (פכ"ט) וז"ל: מפני מה מתים תלמידי חכמים בלא זמנם מפני שהם בוזים בעצמם שאינם נוקמים ונוטרים כנחש על דברי תורה ויראת שמים, עכ"ל.

ולסיום הדברים: אעתיק מ"ש הלוחם הגדול מוהר"ר חיים סופר זצ"ל בספרו הבהיר שערי חיים דף ו, ע"ב, וז"ל:

אוי מיום הדין ואוי מיום התוכחה בבוא עת מועד לכל חי, וכי יפקוד ד' על מעשי אנוש ועל פעולות אדם שיחופש וימצא כתוב:

צדיק זה חלל שבת, חסיד זה עבר על נדה, ירא אלקים זה עבר על נבילה וטריפה ושעטנז, קדוש זה עבר על א"א, וישתוממו כל אנשי אמונה וישאלו הלא הצור תמים פעלו, ויענהו ד' בסערה: הלא הי' בכחך למחות באיש פלוני אלמוני רשע. מדוע לא זכרת אותו ולא פקדת עליו אשמו וכו' עכ"ל.

שאלתנו הוא: האם אין דברים קדושים הנ"ל די לעורר את כל אחד לעשות כל אשר ביכולתו להציל הכלל ישראל מאכילת נבילות וטריפות חלב ודם, וישראל קדושים הם ורוצים לשמוע?

 בס"ד

ספר

מלחמת קדש

בפרשת ניקור החלב  תוכן הקונטרס

לגלות מצפונם - לפענח נעלמים להעלות מטמונים

א. מדוע לא עלתה ארוכה לשבר בת עמי? על מה ולמה לא עלה ביד הרבנים הצדיקים גודרי גדר ועומדי בפרץ להעמיד הדת על תלה ולסדר סדר ניקור הבשר באופן נעלה?

ב. יתגלה השתלשלות הענינים מאז שבאו על האמת כי הבשר עם החלב נמכרין יחד להקונה, והמון בני ישראל נכשלין יום יום בכמות ענק של אכילת חלב, ופעולת העסקנים לעורר לבב הרבנים המכשירים ושאר רבנים, ואופן תשומת לב הרבנים להמצב ופעולתם.

ג. מי הם נוטלי חלק בראש למנוע שיפור המצב שבגינם בעונותינו הרבים אוכלין אלפי אלפים כזיתים חֵלֶב מדי יום ביומו בני ישראל כשרים שומרי תורה ומצות.

ד. הזיוף הגדול של ספר פרי תמרים שזייפו וסילפו דברי תורת משה באופן נורא ומבהיל אשר כמוהו לא נהיתה מימות המשכילים הראשונים שהחריבו מדינת אשכנז בעקירת עיקרי ויסודי התורה. על ידי נתוח לנתחים תורת משה רבנו.

ה. סדר התשובה להמזייפים הנ"ל וכן המסייעים להם במישרים או בעקיפין ועונש המר והנמהר המעותד להאינו שב כראוי ומכשיל עוד היום דבר יום ביומו אלפי אלפים נשמות כשרות ונקיות בטומטם מאכלות אסורות המטמטם הלב והמוח שעלול להעביר על הדת רח"ל.

ו. רבנים המחזקין ידי אוכלי ומאכילי חלב - וכן רבנים האוכלים בעצמם בשר - וכן רבנים היושבים בחיבוק ידים מה יענו ליום פקודה - ציור מדומה מסדר דין וחשבון לרב גדול תלמיד חכם וירא שמים שלא לקח חבל במחאה עבור הבשר - המשא ומתן של הרב עם בית דין של מעלה.

ז. ועוד הרבה ענינים נחוצים ויסודיים לאוכלי בשר - להאינם אוכלין - להמוחין באוכלי בשר - ולהאינן מוחין. עיין בסוף הספר קינה לקונן בכל עת צרה על חורבן הדת באכילת נבילות וטריפות חלב ודם שהיא מקור ושורש כל צרות ישראל בכל עידן ועידן בכל התפוצות השם ירחם.

 

קינה על חורבן היהדות באמעריקע מיום הוסדה עד ה' תשמ"ו

קינה

קינה על חורבן הנורא באכילת בשר וְחֵלֶב

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

א. אילו זכינו – להטות אזן למאורי הדור היינו בטוחים מלהכשל באכילת חֵלב.

ב. אילו זכינו – היינו מקבלים דברי תלמידי חכמים ויראי ד' המעוררים על דבר ד' בכל פינת היהדות.

עכשיו שלא זכינו – נתחנכנו שלא לשים לב לדברי הרבנים הצדיקים אלא כתף סוררת.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ג. אילו זכינו – הי' הדור הצעיר מתחנך לקבל תוכחה לתקן המעשים כפי היוצא מפי המוכיח.

עכשיו שלא זכינו – נתחנך הדור הצעיר להלעיג על דברי חכמים ולהתלוצץ מדבריהם.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ד. אילו זכינו – היו הבנים הקטנים נשמרים בכל הנכנס לפיהם וכל היוצא מפיהם.

עכשיו שלא זכינו – בשר נבילה וחֵלֶב טריפה נכנס לפיהם, וקללות וניוול פה יוצא מפיהם.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ה. אילו זכינו – הי' שעת הכושר גדול לחנך דורות קדושות וטהורות כי המטבע מצוי' ואפשר לסדר הכשרות באופן נעלה

עכשיו שלא זכינו – הבשר ביוקר ומתפטמים גידולי קודש בנבילה וטריפה וחֵלֶב ואחריתה מי ישורנה.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ו. אילו זכינו – הי' כל אחד הולך בדרך כל הארץ – אחר אריכות ימים ושנים – בלב בטוח שהניח אחריו דור ישרים יבורך.

עכשיו שלא זכינו – כיון שהפליגו חכמינו זכרונם לברכה בתוצאת המתפטמים בדברים אסורים, מי יודע...

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ז. אילו זכינו – היו כל ישראל בריאים ושלמים דשנים ורעננים.

עכשיו שלא זכינו – החולאת מצוי' בעונותינו הרבים בפרט חולי הידוע (אשר העיד הרב הקדוש בעל בני יששכר שהחולה הבא ברובו על כלי העיכול כמו הכרס ודקין וכיוצא הוא מחמת גרעון הכשרות) אשר לפי עדות הרופאים עיקרו באיברי העיקול ובעונותינו הרבים מצוי יותר אצל אחנו בני ישראל מבשאר אומות העולם רחמנא ליצלן.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ח. אילו זכינו – לא היו כל כך בני אדם נלקים בחולאים רעים כמו התקפת לב (האַרץ אַטאַ"ק) שבר העצבים (נערווע"ן בראָ"ך) לחץ דם גבוה (הויכע בלו"ט-דרו"ק) חולי איצטומכא (אָלסער), טומטם עורקי המח (פאַרקאַלעכט).

עכשיו שלא זכינו – כל אלה מצוי בעונותינו הרבים בכמות מרובה מאד אצל חרדי בני ישראל (והשם יאמר למלאך המשחית די).

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ט. אילו זכינו – היו ילדי בני ישראל שלא טעמו טעם חטא זוכין להתגדל בניקל עם רוב נחת.

עכשיו שלא זכינו – שנכשלין בחלב שאיסורו כרת ונאמר בו ערירים יהיו בעונותינו הרבים אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה בענינים הללו.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

י. אילו זכינו – היו האב ואם זוכין לגדל בניהם עד מאה ועשרים שנה.

עכשיו שלא זכינו – והחלב מצוי בבתים בעונותינו הרבים... עוללים שואלין לחם צועקין "אמא" "אמא" ואין נענין רחמנא ליצלן.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יא. אילו זכינו – ורק כשרות ברורה הי' מצוי' בפי כל, היו כל גידולי קודש מתגדלים עם יראת ד' חופף על פניהם.

עכשיו שלא זכינו – מתגדלים בפראות עצומה בחוצפה ועזות נוראה אשר כמוהו לא נהייתה.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יב. אילו זכינו – היו ההורים באין מגן עדן לשמוח בשמחת בניהם ביום חתונתם ושמחת לבם.

עכשיו שלא זכינו – מיד כאשר מרגישין ריח בשר עם חֵלֶב סרים מהר משם ואין שוהין שם אפילו רגע.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יג. אילו זכינו – היו הבנים מסובלין במדות טובות ונעימות וצייתין לדברי הוריהם ככל היוצא מפיהם.

עכשיו שלא זכינו – אין מתייראין להתריס נגד הוריהם בעזות וחוצפה מופלגת ולעשות מחלוקת בבית עד שאול תוקד.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יד. אילו זכינו – היו מסתפקין במועט ולא היו רודפין אחר מותרות ולוקסו"ס.

עכשיו שלא זכינו – החלב בוערת בפנים כארסו של עכנאי ומגביר כח הרע לרדוף בתר חיי עולם הזה.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

ג. אילו זכינו – הי' כל אב ואם יודע כי בעזרת ד' יתברך הבן יתגדל להיות בדרך שחינכו אותו לתורה ויראת שמים.

עכשיו שלא זכינו – החלב שנתפטם בו בקבע עושה את שלו ומהפכו לאיש אחר.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

טז. אילו זכינו – כשאשה בוכה בזמן הדלקת נר שבת היתה סמוכה ובטוחה שהשם יקבל תפלתה ברחמים.

עכשיו שלא זכינו – המדרש מצווח ואומר (פ' שמיני) אם אין אתם מובדלין מנבילות וטריפות אין אתם שלי.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יז. אילו זכינו – כל קשת רוח בעת השתפכות לבו בספר התהלים הי' מצפה לעזר השם בקרוב.

עכשיו שלא זכינו – תפלות העולים מפטום חלב עליהם אמרו חכמינו זכרונם לברכה גם כי אזעק ואשמע סתם תפלתי.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יח. אילו זכינו – היו איש ואשתו דרים במנוחה שלימה בלי קטטות ומריבות ומגדלים בניהם ובנותיהם מתוך הרבה נחת.

עכשיו שלא זכינו – החֵלֶב מבעיר אש המחלוקת בבית איש ואשתו מתפרדים מתוך קטטה ומריבה והבנים ובנות מתפזרים בכל קצות תבל מתוך מרירות ושברון לב.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

יט. אילו זכינו – היו הבנים ובנות כולם הולכים בדרך התורה כל ימי חייהם.

עכשיו שלא זכינו – ומתפטמים בחֵלֶב נבילות וטריפות נתרבו בעונותינו הרבים הסרים מדרך הישרה.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

כ. אילו זכינו – היו בתי כנסיות ובתי מדרשים של אמעריקע מלאים כהיום הזה עם ששה מליון יהודים חרדים ההולכים בדרך התורה.

עכשיו שלא זכינו – ואמעריקע מעולם היתה הקן עם מקום מושב להגרועים שבכלל ישראל קצבים בעלי אגרופים ושאר פורקי עול "שמאנאפאל הכשרות" היתה בידם ועדיין השטן הזה מרקד בעוונותינו הרבים שמונים אחוזים מכל בתי כנסיות ובתי מדרשים יושבים שם אנשים ונשים בתערובות ופרועי ראש מעורטלים מכל זיק של יהדות, קרקפתא דלא מנחי תפילין, מחללי שבת בפרהסיא ועוברי כל התורה ומצוות להכעיס.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

כא. אילו זכינו – לאכול רק כשר באמת היו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו ועובד את קונו.

עכשיו שלא זכינו – החֵלֶב מבעירה אש הקנאה בלב כל אחד מיום ליום מתרבים הגזלנים – המוסרים – המאיימים – הרודפים אחר החרדים, המסלפים דיני תורה, המחרחרים ריב בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ובין צבור לצבור.

זְכוֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ... הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵינוּ

כב. אילו זכינו – להתפטם במאכלות הכשרות באמת היינו מאמינים כי מה שנתרבה בעוונותינו הרבים בדור הזה יותר מכל הדורות שעברו ילדים בלתי מפותחים [ילדים בעלי מומים בדעת או בשאר אברי הגוף] (צוריק געשטאַנענע קינדער פיזיש אָדער גייסטיש) הכל עבור המכשולים והקלקולים במקצוע כשרות המאכלים, ומבואר בראשונים פרשת משפטים ופרשת שמיני שמאכלות כשרות יסוד היחידי והעיקרי להעמיד הגוף על איתן הבריאות השלימה (עיין דע&qu