ISRAEL613.COM

בס"ד

 

ארץ ישראל

ERETZ ISRAEL

PAGE 3    1  2  3  4  5  6  7  8

HOME        ראש

 

שאלה: אמור נא לי, למה חשוב כל כך לעלות לארץ ישראל?

האם איני יכול לתקן נשמתי בחוץ לארץ כמו בארץ ישראל, הלא יש לנו ברוך השם כאן בחוץ לארץ רבנים ספרים בתי מדרשים וישיבות בחוץ לארץ גם כן, אז למה, למה אני צריך לנסוע לארץ?

האם יש איזה מקור שבזמן הזה צריכים לדור בארץ?

מה אני יכול לעשות ולתקן שם מה שאיני יכול לעשות ולתקן בחוץ לארץ?

האם מי שיש לו ביזנעס טוב בחוץ לארץ גם כן צריך לעלות ארצה?

תשובה!

ספר השל"ה הקדוש - שער האותיות - עמק ברכה (כב)

צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עונינו שקבע לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה, שנאמר (תהלים קו, כד), וימאסו בארץ חמדה

עוד כתב דף ס' וזה לשונו, וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עונינו שקבע לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה, שנאמר (תהלים קו, כד), וימאסו בארץ חמדה, ובפדיון נפשנו מהרה יהיה, כתיב (תהלים קב, טו), כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וגו' אתה תקום תרחם ציון, ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותה ואבניה בבואם אליה.   ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד רבי יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו', כן אנו משוררים על ציון ר' יהודה בר אלעי כל ערב ראש חודש בשמחה רבה ומתחננים לאל אל יגרשנו מעליה. גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה, כי כשם שבחר בהם כך בחר בארץ ישראל ויחד אותה להם, ואין נקראים גוי אחד אלא עמה, שכך פירוש רשב"י (זוהר ח"א קסד, א) על מקרא שכתוב (דה"א יז, כא), ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:

ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - מצה עשירה דרוש השני (ו)

בארץ ישראל נכלל התורה ועולם הבא

בארץ ישראל נכלל התורה ועולם הבא, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנח, ב), ושם לשכת הגזית, וארץ ישראל שלמטה מכוון נגד שלמעלה שהוא עולם הבא, שעליו נאמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר, ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. בעולם הבא נכלל תורה וארץ ישראל, כי ענין עולם הבא הוא גילוי סודות ושמות התורה, ושעל זה נאמר וראית את מוריך, ושם ארץ ישראל הקדושה מקדש שלמעלה:

ספר חרדים - פרק נט - מצות ישוב ארץ ישראל:

צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו

וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחלת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר (תהלים קו, כד) וימאמו בארץ חמדה, ובפדיון נפשנו מהרה יהלה כתיב (שם קב, טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, ושם נאמר (יד) אתה תקום תרחם ציון, ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר' יהודה הלוי עליה באהבה רבה.

תחילת השירה, ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו', כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ראש חודש בשמחה רבה ומתחננים לאֵל שאל יגרשנו מעליה. גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה, כי כשם שבחר בהם כך בחר בארץ ישראל ויחד אותה להם ואין נקראין גוי אחד אלא עמה שכך פירש רשב"י על מקרא שכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

ומצינו במדרש שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לארץ ישראל ויראנה ויחזור, ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור ללכת לארץ ישראל עד חמש שנים ואותן חמש שנים היה משתוקק לחזור ללכת והוא אמר זה הפסוק (שם נה, ז) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה.

מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ, והיה תאב, ומשהורשה, כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה', וקודם בואו אל הארץ לא היה משתוקק אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ, אז נכסוף נכסף, וממנו נלמד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו אף על פי שיושביה בצער, על מנת כך נהיה שמחין ביסורין:

וזהו טעם סמיכת פרשת עמלק וביאת ארץ ישראל בפרשת כי תבא, כמו שאמרו ז"ל ג' מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנן אלא על ידי יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא, וכי היכי דבביאה ראשונה בא עמלק הכא נמי בקיבוץ גליות כשרוצים לבא לארץ ישראל עמלק מזדמן להם בדרך וכאשר עינינו רואות היום תמיד, ירא ה' וישפוט:

כי הדר בארץ ישראל דבק בה' הפך הדר בחוץ לארץ

והתחיל בתיבת והיה, הוא אחד משנים עשר צירופין של השם הקדוש, רמז כי הדר בארץ ישראל דבק בה' הפך הדר בחוץ לארץ, היינו הישראל שדומה למי שאין לו אלוה, ונקט צרוף זה רמז למה שאז"ל כל מקום שנאמר תהיה לשון שמחה הוא:

הרמב"ן במנין תרי"ג: מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה זו

וכתב רמב"ן במנין תרי"ג מצות ישיבת ארץ ישראל כל עת ורגע שהאדם בארץ ישראל הוא מקיים המצוה זו, וידוע שעיקר שכר המצוה על השמחה הגדולה בה כדכתיב (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, אם כן צריך היושב בארץ ישראל להיות שמח תדיר במצוותו התדירה באהבתו אותה וגם צריך להיות ירא וחרד כדכתב רשב"י כל פקודא דלאו איהו ברחימו ודחילו לאו פקודא היא לכך אמרו באבות דרבי נתן הוי שש וחרד על המצות:

והנה תיבת והיה אצל מצות ישיבת ארץ ישראל רמז לשמחת המצוה, וסמיכות הפרשה לעמלק רמז לחרדה במצוה מהרצועה התלויה באויר, ויסורין של ארץ ישראל הן מן האומות מ"ה הן מן החולאים, מזבח כפרה הם, כדבר שנאמר (ישעיה לג, כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. וזה רמוז גם כן בפסוק זה בסופי תיבות והיה כי תבא אלא הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, נכ"ה, והוא לשון מנכה לו מן הדמים, וכדפרש"י בפסוק אולי אוכל נכה בו, ופירוש הענין, שעל ידי קצרות שבארץ ישראל מתנכים ומתמעטים העונות והעם היושב בה נשוא עון, וכתיב וכפר אדמתו עמו. ודוקא בעונות קלים ששבים ומתחרטים עליהם ויסורין אלו ממרקין, ובעת מותו של אדם הולך נכוחו לגן עדן:

אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים, עליהם הכתוב אומר (ירמיה ב, ז) ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתיב (ישעיה א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל, אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים.

וזה לשון פרקי רבי אליעזר פרק ל"ד, וכל הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוצה לארץ שנאמר (שמואל א כה, ט) ואת נפשך אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה ומשליכן לחוצה לארץ, שנאמר (איוב לח, יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה:

וכתב הרמב"ן (בפרשת אחרי מות) שהזכיר הכתוב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה, אף על פי שהעריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, מכל מקום עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. וכן שנו בסיפרא ולא תקיא הארץ אתכם, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממתים אותם. לכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפל כפלים ממה שהוא בחוצה לארץ, וידע כי בבית המלך הוא יושב:

מדרש רבה ויקרא פרשה יג פסקה ב

לא מצא הקדוש ברוך הוא ארץ שראויה לינתן
לישראל אלא ארץ ישראל

רשב"י פתח (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ מדד הקדוש ברוך הוא כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא דור המדבר מדד הקדוש ברוך הוא כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה אלא סיני מדד הקדוש ברוך הוא את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בו בית המקדש אלא ירושלים מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל הה"ד עמד וימודד ארץ ראה וגו'

פסיקתא רבתי הוספה א פרשה ג

לא מצא אומה שלימה שהיא ראויה לקבל
את התורה אלא ישראל

כתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר וגו' (חבקוק ג' ו') תניא א"ר שמעון בן יוחי מלמד שמדד הקדוש ברוך הוא את כל בני אדם ולא מצא אדם נאה שיצאו [ישראל] ממצרים על ידו אלא משה רבינו מדד הקדוש ברוך הוא את כל הימים ולא מצא נאה להעביר ישראל בתוכו אלא מי ים סוף מדד כל הדורות ולא מצא דור נאה שיתן להם תורה אלא דור המדבר מדד הקדוש ברוך הוא את כל האומות ולא מצא אומה שלימה שהיא ראויה לקבל את התורה אלא ישראל מדד כל ההרים ולא מצא הר נאה ליתן תורה עליו אלא הר סיני מדד כל הארצות ולא מצא עיר נאה לבנות ביהמ"ק בתוכה אלא ירושלים חזר הקדוש ברוך הוא ומדד את כל ההרים ולא מצא הר נאה שישרה שכינתו אלא הר המוריה מדד ימי בראשית ולא מצא יום (יאה) [נאה] להיות מקודש כיום השבת שבו שבת מכל מלאכתו מדד את החדשים ולא מצא חדש נאה לסליחה ולכפרה (כיום חודש) [כחודש] תשרי שבו נולדו (האבות) [אבות] העולם וכל העושה בו תשובה צדקתו מסייעתו לכך נאמר עמד וימודד ארץ:

ספר התודעה - פרק ששה עשר:

לא הוכשרה לומר שירה אלא ארץ ישראל בלבד

טעם שני: שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. - והרי אומרים הלל על הנס של יציאת מצרים? אלא כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה; משנכנסו לארץ - נפסלו כל הארצות, ולא הוכשרה לומר שירה אלא ארץ ישראל בלבד:

 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה/א

שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ארץ ישראל דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה העולם הבא דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

מדרש תהילים מזמור צד

ורבי שמעון אומר, חביבין יסורין, ששלש מתנות טובות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל והעולם מתאוין להן לא נתנן אלא בזכות הייסורין. ואלו הם - התורה, והעולם הבא, וארץ ישראל. תורה, שנאמר (משלי א, ב) לדעת חכמה ומוסר. וכתיב, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו. למה, (שם, ז) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.

רבי נתן ברבי יוסי אומר, חביבין יסורין, שבשבילן הברית כרותה לישראל, שנאמר, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. (העולם הבא, שנאמר (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר). צא וראה, אי זה מהן מביאה לחיי העולם הבא. הוי אומר, הייסורין. שהקדוש ברוך הוא מיחל שמו על מי שייסורין באין עליו, שנאמר (דברים ח, ה) כי ה' אלהיך מיסרך. ר' אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר, (משלי ג, יב) את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. אל תהי קורא וכאב אלא וכאב. בשעה שמכאיבו. ומי גרם להם לרצות לאביהם שבשמים, הוי אומר הייסורין. רבי נתן אומר, חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין כך הייסורין מרצין. בקרבנות הוא אומר, (ויקרא א, ד) ונרצה לו לכפר עליו. ובייסורין הוא אומר, (שם כו, מא) אז ירצו את עונם. ולא עוד, אלא שייסורין חביבין מן הקרבנות, שהקרבן בממון והייסורין בגוף, שנאמר (איוב ב, ד) וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. לפיכך, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. למה, ומתורתך תלמדנו. להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת. א"ר לוי, זה יום הדין ויום המיתה. ורבנן אמרי, זה ראש השנה ויום הכפורים. כי לא יטוש ה' את עמו.

ר' איבו ורב שמואל בר נחמני אמרו, בשעה שישראל עושין רצונו של מקום הוא עושה בשביל עמו ונחלתו. ובשעה שאין להם מעשים טובים עושה למען שמו הגדול. ורבנן אמרי, לאנשי חוצה לארץ בשביל עצמו, לאנשי הארץ בעבור נחלתו. הוי, כי לא יטוש ה' את עמו:

ילקוט שמעוני שמות - פרק כ - רמז שג

רבי מאיר אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר יהא לבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין. ר' יונתן אומר חביבין יסורין שכשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין שנאמר ה' אלהיך מיסרך ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל ואומות העולם מתאוין להן ולא נתנו להן אלא ביסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה ואומר אשר הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.

ארץ ישראל מנין תלמוד לומר ה' אלהיך מיסרך ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין תלמוד לומר כי נר מצוה ותורה אור וגו' אמרת צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא הוי אומר זה יסורין. ר' נחמיה אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר ונרצה לו לכפר עליו. ביסורין מהו אומר והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא כי היסורין מרצין יותר מן קרבנות מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף. וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו'

ילקוט שמעוני משלי - פרק ו - המשך רמז תתקלח

כי נר מצוה ותורה אור. א"ר יוחנן שלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכלם לא נתנם אלא על ידי יסורין אלו הם. תורה וארץ ישראל והעולם הבא, תורה מנא לן שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנא לן דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. עולם הבא מנין דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר.

מכילתא פרשת בחדש פרשה י

רבי יונתן אומר חביבין יסורין כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין שם ה' אלהיך מייסרך שם כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. רבי שמעון בן יוחאי אומר חביבי' יסורי' ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם ולא נתנו להם אלא בייסורין. ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה דכתיב משלי א' לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה תהלים צ"ד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.

ארץ ישראל מנין דכתיב דברים ח' ה' אלהיך מיסרך ואומר שם כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין דכתיב משלי ו' כי נר מצוה ותורה אור וגו'. ואמרת אי זה דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא הוי אומר אלו יסורין. ר' נחמיה אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין בקרבנות מהו אומר ויקרא א' ונרצה לו לכפר עליו בייסורין מה הוא אומר שם כ"ו והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקרבנות מפני שהקרבנות בממון והייסורין בגוף וכן הוא אומר איוב ב' עור בעד עור. כבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה ישראל מגלגל חמה הא למדת שחביבין ייסורין:

ספרי פרשת ואתחנן פיסקא ז

ר' שמעון בן יוחאי אומר חביבים יסורים ששלש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא להם לישראל שאומות העולם מתאוים להן ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים ואלו הם תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין שנאמר משלי א לדעת חכמה ומוסר ואומר תהלים צד אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין ה' אלהיך מייסרך ואומר ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר

ספר השל"ה הקדוש - בעשרה מאמרות - מאמר החמישי (ג)

ובפרק קמא דברכות (ה, א), שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, תורה וארץ ישראל ועולם הבא כו'. להודיענו כי ביסורי הגוף גובר הנפש שהוא הפכו. ועל כן בחר אברהם בזרעו שיפלו בגלות על עונם, כדי שלא יפלו בגיהנם, כדאיתא בבראשית רבה פרשה (מ"ב) (מד, כא ושמו"ר נא, ז) עיין שם. כי טוב לישראל לענות גופם ביסורים וצרות וגליות ולא יענש נפשם בעונש הנצחי.

ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - תולדות תורה אור (ב)

נתפשט בשלוש מתנות טובות שנתנו לישראל, והם כולם סוד י', דהיינו תורה וארץ ישראל ועולם הבא

כלל העולה, האבות הם שכלול העולם הנברא בברכה, והם מדת כהן לוי ישראל, שהוא סוד מעשר ותרומה. והנה סוד מעשר שהוא י' כדפירשתי לעיל, נתפשט בשלוש מתנות טובות שנתנו לישראל, והם כולם סוד י', דהיינו תורה וארץ ישראל ועולם הבא. כלל התורה י' דברות, ששם נרמזים כל תרי"ג מצות בתרי"ג אותיות עד אשר לרעך. והנה הדברות הם קדושים, ומאמר אנכי ה' אלהיך שהוא העשירי מלמטה למעלה והוא הראש העשירי יותר מקודש, והוא הכולל, כי זה הדבור הוא מציאתו יתברך. אחר כך ארץ ישראל עשרה קדושות, כדתנן במסכת כלים פרק א':

עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה כו', עיירות המוקפות חומה מקודשת כו', לפנים מן החומה מקודש כו', הר הבית כו', עד קדשי הקדשים מקודש מהם כו'. הרי הם עשר קדושות, והעשירי הוא קודש קדשים, אחר כך עולם הבא נברא ב'י'.

והנה ארץ ישראל של מטה מכוון נגד של מעלה, אשר עליו נאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. והם סוד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ומאמר אחד הוא כולל כל המאמרות כנודע בדברי המקובלים, והוא קדשי קדשים. והנה אלה שלש מתנות מישך שייכי בשלושת האבות. מתנה של תורה מתחיל מאברהם אבינו, כמו שאמרו בפרק קמא דעבודה זרה (ט, א) שני אלפים תורה מתחילין מן ואת הנפש אשר עשו בחרן, ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא. מתנת ארץ ישראל זהו ליצחק, כי נאסר לילך מארץ ישראל לחוץ לארץ:

מדרש רבה בראשית פרשה ו פסקה ה

ויתן אותם אלהים ברקיע השמים אמר רבי יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים התורה מנין שנאמר (שמות לב) ויתן אל משה וגו' המאורות מנין שנא' (בראשית א) ויתן אתם אלהים ברקיע השמים גשמים מנין שנאמר (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אומר אף השלום שנאמר (שם) ונתתי שלום בארץ רבי יהושע ב"ר נחמיה אמר אף הישועה שנאמר (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך רבי תנחומא אמר אף ארץ ישראל שנא' (שם קה) ויתן להם ארצות גוים וגו' וי"א אף הנקמה באדום שנא' (יחזקאל כה) ונתתי נקמתי באדום וגו'.

מדרש תהילים מזמור קלב

שלשה דברים נתנו על תנאי. ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד

שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו. אם ישמרו בניך בריתי. שלשה דברים נתנו על תנאי. ארץ ישראל, ובית המקדש, ומלכות בית דוד. חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן, שלא נתנו על תנאי.

ארץ ישראל מנין, שנאמר (דברים יא, טז-יז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו'. בית המקדש מנין, שנאמר (מלכים-א ט, ג-ד) הבית הזה אשר אתה בונה, אם תלך בחקותי. ואם לאו, (שם, ח) הבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וגו'. מלכות בית דוד מנין, שנאמר, אם ישמרו בניך בריתי. ונאמר, (תהלים פט, לג) ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא נתן על תנאי, שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה. ומנין לבריתו של אהרן שלא נתן על תנאי, שנאמר (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם. ואומר, (שם כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. זאת מנוחתי עדי עד. תנו רבנן, (דברים יב, ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה וגו'. זו שילה. אמאי קרי ליה מנוחה, דנחו מכיבוש הארץ.

נחלה, זו ירושלים. וכן הוא אומר, (ירמיה יב, ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער. ואומר, (שם, ט) העיט צבוע נחלתי לי. דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, מנוחה, זו ירושלים. וכן הוא אומר, זאת מנוחתי עדי עד. ואומר, כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. ואמאי קרי ליה מנוחה, על שם נחת הארון. נחלה, זו שילה. דכתיב, (יהושע יח, י) ויחלק להם יהושע ויפל להם הגורל בשילה. ר' ישמעאל אומר, זה וזה שילה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר, זה וזה ירושלים. כי בחר ה' בציון. עד שלא נבחרה ירושלים היתה ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו'.

עד שלא נבחרה בית עולמים היתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבחרה יצתה ירושלים, שנאמר, כי בחר ה' בציון, ואומר, זאת מנוחתי עדי עד. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל ראוין לכהונה, משנבחר אהרן יצאו ישראל. שנאמר (במדבר יח, יט) ברית מלח עולם היא. ואומר, (שם כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל ראוין למלכות, משנבחר יצאו ישראל. שנאמר (דברי הימים-ב יג, ה) הלא לכם לדעת כי ה' נתן הממלכה לדוד. עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות:

פסיקתא רבתי פרשה כא

מכולם לא בחר אלא בישראל

אנכי אלף זה הקדוש ברוך הוא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו' ד') נון חמשים כף עשרים הם שבעים איותנטיות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו יוד עשרה אילו עשרה [דורות] ומכולם לא בחר אלא בישראל:

תנא דבי אליהו זוטא פרק ב

הפריש את ארץ ישראל תרומה מכל הארצות והפריש את ירושלים תרומה מכל ארץ ישראל

ומנין שלא נטל הקדוש ברוך הוא חלק בעולמו אלא את ישראל בלבד שנאמר (דברים לב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר (תהלים טז) חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהוא בונה פלטרין ושכלל אותה ובשמחתו שהוא משמח בה סיים בה בית לדירתו כך הקדוש ברוך הוא זו שכרו של הארץ שעמד הקדוש ברוך הוא בתוכה וברא את כל הארצות והפריש את ארץ ישראל תרומה מכל הארצות והפריש את ירושלים תרומה מכל ארץ ישראל והפריש את מקום בית המקדש תרומה מכל ירושלים.

וכן ברא הקדוש ברוך הוא את כל העמים כולן והפריש את ישראל תרומה מכל העמים ומישראל הפריש תרומה את שבט לוי ומשבט לוי הפריש תרומה את אהרן הכהן ובניו וקידשו ומשחו וכבדו בבגדי כהונה ובציץ ובאורים ותומים שהוא יעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ומכפר על ישראל בכל שנה ושנה והביא את ישראל שהם תרומה מכל העמים לארץ ישראל שהוא תרומה מכל הארצות והביא את שבט הלוי שהפריש תרומה מכל ישראל לירושלים שהפריש תרומה מכל ארץ ישראל והביא את בני אהרן שהפריש תרומה משבט לוי לבית המקדש שהפריש תרומה מכל ירושלים לעמוד לשרת לפני הקדוש ברוך הוא ולעשות רצונו שנאמר (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו. מכאן אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות.

ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קו

עוד טעם שני שנתאוה משה לארץ ישראל, מטעם שזה שער השמים בארץ ישראל למטה, מכוונת כנגד המרכבה שלמעלה שהיא השכינה יושבת על הכסא, והחיות נשאו את הכסא סביב ושמה ישבו כסאות, והנשמות עיילין ונפקין משם. וזה שאמר גם צפור מצאה בית, ר"ל גם טעם אחר לראות ארץ ישראל, לפי שצפור היא הנשמה מצאה בית לארץ ישראל, אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז), ובמלת שמ"ה נרמז בו מ"שה, וזה הטעם נתאוה משה לארץ ישראל

ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קצט

ביקש משה אעברה נא, רוצה אני להיות בארץ ישראל דתמן כסא ה', ויהיה עתה אור הלבנה כאור החמה. גם אשיג שם סוד ז' נהרות וז' כסאות, כי שם הלבנון, כסא מול כסא, מעון מול מעון, מכון מול מכון. השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, הנשמה של משה היא באה מסוד הכסא, גם אי אפשר למשה להגיע עתה לירושלים ולהקרא אותו כסא ה', כי נתחלל משה בביאתו לזה העולם, שבא מצד ערוה שאסרה תורה שלקח עמרם את דודתו שעתידה התורה לאסור, שמזה הטעם אף על פי שעמרם היה אחד מחמשה בני אדם שמתו בעטיו של נחש (שבת נ"ה [ע"ב] ), ונקרא עמרם על שם עמר נקי (דניאל ז ט) שלא חטא מימיו, מכל מקום עבור זה הוצרך להתגלגל אחר כך ולבא לעולם, גם בשביל זה הסתירה התורה ענין לקיחת אשתו ולידת משה, באמרו וילך איש מבית לוי (שמות ב' [א]). ומטעם זה נתחללו גם כן בני ראובן שלא יכלו לבא לארץ ישראל, כמ"ש הזוהר (עמוד תצ"ט [זוהר ח"א רל"ו ע"א]) על פסוק (בראשית מט ד) כי עלית משכבי אביך, ולא אמר משכב אביך. אבל לפי ששתה יעקב בכוס זה ועינו בכוס אחר, לא נצרך אפילו לשתי נשיו, שהיה יעקב אצל לאה וחשב שהיא רחל ויהי בבקר והנה היא לאה (שם בראשית כט כה), אבל כל הלילה חשב שהיא רחל, ובזה נתחלל ראובן ולא היה יכול לבא לארץ ישראל שנקראת משכבי אביך, כדאיתא (בזוהר ויחי עמוד תצ"ט [שם]) שירושלים נקראת כן. וכן משה עבור שהיתה לידתו באיסור שאסרה תורה לבסוף, לכן לא היה יכול לבא גם כן לארץ ישראל. וזה נרמז גם כן במלת רב לך, ר"ב נוטריקון למפרע 'בני 'ראובן, וכמו שבני ראובן נתחללו, כן גם כן אתה, לכן אל תוסף דבר:

ספר השל"ה הקדוש - שער האותיות - עמק ברכה (כו)

עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'

וכתב הרמב"ן בפרשת אחרי מות, שהזכיר הכתוב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה, אף על פי שהעריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, מכל מקום עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. וכן שנו בספרא (תו"כ קדושים כ, כב) ולא תקיא הארץ אתכם, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם. לכן כל איש יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפלי כפלים ממה שהיה בחוץ לארץ, וידע כי בבית המלך הוא יושב, עכ"ל:

ספר חרדים - פרק ט

כל איש יחרד וישוב וישיב אחרים מעון כפי כחו במתק לשונו

ובעבור התשובה הגאולה מתעכבת, שנאמר שובה אלי ואשובה אליכם, ובכל יום ויום בת קול מכרזת שובו בנים שובבים כדאיתא בזוהר פרשת נשא, לכן כל איש יחרד וישוב, וישיב אחרים מעון כפי כחו במתק לשונו, וימצא חן בעיני מלכו של עולם אשרי חלקו.

ספר חרדים - פרק נט

כל הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוצה לארץ

כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיות ירא שמים כפל כפלים ממה שהוא בחוצה לארץ, וידע כי בבית המלך הוא יושב

אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים, עליהם הכתוב אומר (ירמיה ב, ז) ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתיב (ישעיה א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל, אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים.

וזה לשון פרקי רבי אליעזר פרק ל"ד, וכל הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוצה לארץ שנאמר (שמו"א כה, ט) ואת נפשך אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה ומשליכן לחוצה לארץ, שנאמר (איוב לח, יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה:

וכתב הרמב"ן (בפרשת אחרי מות) שהזכיר הכתוב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה, אף על פי שהעריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, מכל מקום עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. וכן שנו בסיפרא ולא תקיא הארץ אתכם, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממתים אותם. לכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיוח ירא שמים כפל כפלים ממה שהוא בחוצה לארץ, וידע כי בבית המלך הוא יושב:

מצות עשה מן התורה לדור בארץ ישראל

ספר חרדים - פרק נז

מצות עשה מן התורה לדור בארץ ישראל, שנאמר (דברים כו, א) וירשתה וישבת בה. ואמרו חז"ל בספרי שמצוה זו שקולה כנגד כל מצות התורה, ואמרו כל היוצא מארץ ישראל ודר בחוץ לארץ יהיה בעיניך כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור לך עבוד אלהים אחרים. ואיתא במסכת בתרא אמר רשב"י דאלימלך ומחלון וכליון נענשו מפני שיצאו מארץ ישראל לחוץ לארץ שנאמר ותהום כל העיר עליהם ותאמרנה הזאת נעמי, אמר ר' יצחק אמרו חזיתם נעמי שיצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ מה עלתה לה, אמר ר' ב"ק חס ושלום שאפילו מצאו סובין לא יצאו, ומפני מה נענשו מפני שהיה להם לבקש רחמים על בני דורן ולא בקשו עד כאן, (מתרי"ג לרמב"ן ולרשב"ץ):

ספר חסד לאברהם - מעין ג - נהר ג

ארץ ישראל נתונה תחת שער השמים:

דע מה שאמרנו שארץ ישראל נתונה תחת שער השמים, ר"ל תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה דרך צינור מלכות הי' ספירות מעולם האופנים, היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותכף ומיד לאחר שנחרב הבית הקדוש ברוך הוא פתח את החלון והוריד את עולם האופנים וצמצם מלכות עולם האופנים בתוך החלון כדי שלא יסגר עוד, ולעולם פתח זה לא יסתם אלא דוקא בעת החרבן שניתן רשות אל החיצונים ליכנס לארץ להחריב בית המקדש כנזכר, ומיד נתגרשו משם, ויש כיסוי ומסך פרוכת סביב לארץ ישראל שהיא שומרת הגבולים האלו שלא תתפשט הקליפה ומגרש כל זר מתוכה, ואפילו שארץ ישראל חרבה ושממה מפעולת החצונית הזאת שהיא בעל החרבן, עם כל זה אינה שולטת בארץ ישראל אלא החריבה ונתגרשה ועמדה ארץ ישראל אפילו בעת חורבנה נקייה וברה מאין זר בתוכה:

ודע ששיעור ארץ ישראל מהלך ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, ועכשיו לא נשארה אלא מאה על מאה שהוא חצי חלק שמיני, וכל מקום דשן ושמן נקמט ונתכווץ, וזה לרצות שבתותיה כנגד ע' שמיטות שבטלו ולא נשאר ממנו אלא הטרשין שבה, ואף על פי שזורעין בטרשין שבה כמאן דליתא.

 

IT IS BY THE HAND OF HASHEM THAT WE HAVE RETURNED TO ERETZ ISRAEL, EVEN THOUGH IT MAY SEEM THE DECISION OF MEN.

AND WHOEVER BELIEVES WE HAVE RETURNED TO THE LAND ONLY BECAUSE OF MEN HAS NO FAITH 

THAT PERSON NEEDS TO STUDY TANACH

 WE READ THE BOOK OF EZRA AND NECHEMIAH.

SEE THE FIRST FEW LINES OF EZRA (1: 1-5):

1 And in the first year of Cyrus king of Persia, that the word of Hashem by the mouth of Jeremiah might be fulfilled, Hashem stirred up the spirit of Cyrus king of Persia, so that he issued a proclamation throughout all his kingdom, and put it also in writing, saying: 2 Thus says Cyrus king of Persia, Hashem G-d of heaven has given me all the kingdoms of the earth; and he has charged me to build him a house in Jerusalem, which is in Judah. 3 Who is there among you of all his people? His G-d be with him, and let him go up to Jerusalem, which is in Judah, and build the house of Hashem G-d of Israel, he is the G-d, which is in Jerusalem.
4 And whoever remains in any place where he sojourns, let the men of his place help him with silver, and with gold, and with goods, and with beasts, beside the freewill offering for the house of G-d which is in Jerusalem. 5 Then rose up the chiefs of the fathers' houses of Judah and Benjamin, and the priests, and the Levites, with all those whose spirit G-d had stirred to go up to build the house of Hashem which is in Jerusalem.

CYRUS ISSUED THE PROCLAMATION BUT ONLY BECAUSE "HIS SPIRIT WAS STIRRED BY HASHEM", NOT BY COINCIDENCE, NOT BY POLITICS, BUT BECAUSE HASHEM WILLED IT

As a further proof, read how the prophet Yeshayahu (45:1) calls Cyrus:

1 Thus says Hashem to his anointed, to Cyrus, whose right hand I have held, to subdue nations before him; and I will loose the loins of kings, to open before him doors and gates; and the gates shall not be closed;

HASHEM CALLED CYRUS HIS ANOINTED (MESHICHO). NOW CYRUS WAS NOT ORTHODOX, HE WAS NOT SATMER, VISHNITZ, LUBAVITCH, LITVACK, HE WAS A GOY, AND YET HASHEM USED HIM IN ORDER TO BRING THE JEWS BACK TO ERETZ ISRAEL. 

SO BECAUSE HASHEM USED HERZL AND OTHERS (WHO WERE NOT RELIGIOUS BECAUSE ALREADY THEIR PARENTS WERE NOT) WHO YOU MAY NOT APPROVE OF, TO ESTABLISH THE JEWS ON THE LAND, DOES THAT MEAN THAT YOU ARE EXEMPT FROM LIVING IN ERETZ ISRAEL?

REALIZE THAT IF YOU REJECT THE LAND AND YOU STAY IN GALUT, IT IS ONLY YOUR FAULT, AND NOT THE FAULT OF THE ZIONISTS, THE GOVERNMENT, AND OTHER EXCUSES THE PEOPLE WITH TENDENCIES TO BEHAVE LIKE THE SPIES CLAIM, IN ORDER NOT TO GO LIVE IN ERETZ ISRAEL

Do you think at the Time of Ezra those who made Aliyah had no sins? Do you think what you see today is a new phenomenon? Read in Ezra (9:1-3)

1 And when these things were done, the princes came to me, saying, The people of Israel, and the priests, and the Levites, have not set themselves apart from the people of the lands, doing according to their abominations, even of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites. 2 For they have taken of their daughters for themselves, and for their sons; so that the holy seed have mixed themselves with the people of those lands; and the hand of the princes and rulers has been foremost in this trespass. 3 And when I heard this matter, I tore my garment and my mantle, and plucked off the hair of my head and of my beard, and sat down appalled.

NOW IF THOSE WHO WENT UP FROM BABEL HAD THOSE SINS TO ACCOUNT FOR, THEN WHAT DO YOU EXPECT TODAY, AFTER 2,000 YEARS OF EXILE, OF THOSE WHO WENT UP TO ERETZ ISRAEL?

 

 

Listen well to this Midrash:

R. Yosi bar Chanina said: "There are four categories with respect to names: There are those whose names are becoming and whose deeds are becoming. There are those whose names are ugly and whose deeds are ugly. There are those whose names are ugly and whose deeds are becoming. And, there are those whose names are becoming and whose deeds are ugly... 'Those whose names are ugly and whose deeds are becoming' refers to the people [who returned from the Babylonian] exile: The children of Bakbuk, the children of Chakufa, the children of Charchur (Ezra 2:51, Nechemyah 7:53). They were worthy to ascend and build the Beit HaMikdash." (Bereshit Rabba 71:3)

Their deeds are becoming because they were worthy of ascending to Eretz Israel and building the Bet ha Mikdash. What will you say when instead of going up to Eretz Israel and helping rebuild the Land you are in the exile in lands of impurity?

IT IS NOT NEW THE FACT THAT ARABS DISTURB US WHEN WE WANT TO REBUILD THE LAND

The following is a quote from Nechemiah regarding the time when the Jews came back from Babel and planned on rebuilding the Bet ha Mikdash:

19 But when Sanballat the Horonite, and Tobiah the servant, the Ammonite, and Geshem the Arab, heard of it, they laughed at us with scorn, and despised us, and said, What is this thing that you are doing? Are you rebelling against the king? 20 Then I answered them, and said to them: The G-d of heaven will make us prosper, and we his servants will arise and build; but you have no portion, no right, no memorial, in Jerusalem. (Nechemiah 2:19) 

HISTORY REPEATS ITSELF: THE JEWS BUILD AND THE ARABS AND THEIR ALLIES MAKE FUN OF US AND RAGE AND WANT TO DESTROY WHAT THE JEWS HAVE DONE WITH THE HELP OF HASHEM

33 And it came to pass, that when Sanballat heard that we built the wall, he was angry, and greatly enraged, and he mocked the Jews. 34  And he spoke before his brothers and the army of Samaria, and said, What are these feeble Jews doing? Will they restore things? Will they sacrifice? Will they finish up in a day? Will they revive the stones out of the heaps of rubbish which are burned? 35 And Tobiah the Ammonite, who was next to him, said, Even a fox climbing up on what they build, shall break down their stone wall!  36 Hear, O our G-d; for we are despised; and turn their taunt upon their own head, and give them for a prey in the land of captivity; 37 And do not cover their iniquity, and do not let their sin be blotted out from before you; for they have provoked you to anger before the builders. 38  So we built the wall; and all the wall was joined together to half its height; for the people had a mind to work. 1 And it came to pass, that when Sanballat, and Tobiah, and the Arabs, and the Ammonites, and the Ashdodites, heard that the walls of Jerusalem were being repaired, and that the breaches were beginning to be closed, they were very angry. 2 And they all conspired together to come and to fight against Jerusalem, and to cause confusion in it. 3 And we prayed to our G-d, and set a watch against them day and night, because of them. (Nechemiah 3:33-4:3)

Listen well, Nechemiah set up a watch, an army to protect themselves from the enemies. Sure he prayed to Hashem first, but He also established an army to defend themselves.

 

THE EXILE IS A CHILLUL HASHEM

      The exile and everything bound up with it - Israel's abject state, their defeats and persecutions, the gathering of crumbs from the table of others, and the incalculable bloodshed suffered by our fellow Jews - constitute a Chilul Hashem, a blasphemous mockery of Hashem, the G-d of Israel, for His "weakness and inability" to aid His people. Therefore, the Jewish state - the result of the return to Zion and the ingathering of the exiles, which affords the Jew a home, a majority in his land, sovereignty, an army, retribution to Israel's enemies, and the exalting of His glory on the battlefield - constitutes the exact opposite, Kiddush Hashem! This is the proof, the renewed confirmation of G-d's existence and of His dominion, of Divine Providence over the universe and over all His creations: "For I will take you from among the nations, gather you out of all the countries, and bring you into your own land" (Ezek. 36:24).    "Where is their G-d?" Here He is, in all His splendor and majesty! In the return of a wandering people from the four corners of the earth to their land, in the revival of Israel's military might, so shocking to all the nations of the world, in their valor and in their explosive, shining victories - here is their G-d! Here is Kiddush Hashem!

....The Prophet Ezekiel, in one of the deepest and most impressive visions in Scripture, prophesied to his Jewish contemporaries, and to those to come, about a day in which the exile would end and the Jew would retum home (Ezek. 36:19-24):

    "I scattered them among the nations and they were dispersed through the countries. According to their ways and their deeds I judged them. And when they came unto the nations, where they came, they pro­faned My holy name in that men said of them: "These are the people of Hashem, and are gone forth out of His land." But I had pity for My holy name which the house of Israel profaned among the nations, where they came. Therefore, say unto the house of Israel: Thus says Hashem G-d: I do not do this for your sake, O house of Israel, but for My holy name, which you have profaned among the nations, where you came. And I will sanc­tify My great name, which has been profaned among the nations, which you have profaned in the midst of them, and the nations shall know that I am Hashem - says Hashem G-d - when I am sanctified through you before their eyes. For I will take you from among the nations, and gather you out of all the countries, and bring you into your own land"

In Summary, every defeat, every fall, every degradation which befalls a Jew at a non-Jew's hands is a Chilul Hashem, because it makes G-d a target of mockery and derision among the blasphemous non-Jews.

THOSE WHO REFUSE TO COME TO ERETZ ISRAEL FROM AMERICA

How I reject those who rationalize their refusal to come live in Israel because of its spiritual failings! How hypocritical are those who bemoan the lack of G-d in Israel as their reason for remaining in the spiritually impoverished America. How I know that their piety cloaks a refusal to sacrifice their material pleasures, their fear of having their children serve their country, their willingness to tear out a mitzvah of Judaism known as "mitzvat yishuv ha'aretz," the commandment of settling in the land. How I know that the state they so blithely condemn could have been a Jewish state had they and people such as they come here in the beginning.

The mitzvah of living in the Land of Israel is one that has been blotted out by the fleshpots of the Exile, the luxurious way of life. The cynical and nauseating attempt to rationalize this selfish, greedy trampling of this pillar of Judaism through halacha only adds to the gravity of the sin.

The descent into the joys of materialism must inevitably destroy the Jew, turn him from a religious one into a mere Orthodox one. The mitzvah trees that he plants become more and more barren of fruit and meaning as his entire sense of values becomes distorted and perverted.

"And Yeshurun grew fat and rebelled." (Devarim 32). "And I multiplied unto her silver and gold, which they used for Baal." (Hosea 2).

RABBI YAAKOV EMDEN REBUKES THE JEWS IN EXILE

These words were written by R. Ya'akov Emden in Germany several hundred years ago. Who listened? Who took his words to heart? R. Emden continues, answering those hypocrites who raise empty claims regarding risks and hardships involved in settling in Eretz Yisrael:

"Risks posed by desert and sea crossings surely do not suffice to exempt one from such a great mitzvah... Consider your path through valley and glen. Upon every mountain and hill, rich and poor run swift as steeds to acquire possessions... What great danger we put ourselves in each day!... For a crust of bread you take long strides that dim the luster of your eyesight and shorten your life, yet when it comes to the glory of your Maker and the immortality of your soul, you say, "A lion blocks my way!" (Prov. 26:13). How long, sluggard, will you lie on the bed of laziness?... Until the foundations of the earth are laid bare! Why not acquire means of fleeing for your life while you still have the power to do it?"

Rabbi Meir K

 

Were it not for David who sat and occupied himself with Torah, Yoav ben Tzeruyah would not have been victorious in war. And, were it not for Yoav who fought the battles, David would not have been able to sit and occupy himself with Torah.  (Sanhedrin 49a)

 

 

  Rabbi Tzvi Yehuda Kook ZTK'L

    "My father, ZTK'L noted that the beginning of the Zionist awakening was replete with uncertainty, but that today, there aren't any doubts, and we see eye to eye the acts of Hashem revealed in the rebuilding of the Land. It becomes increasingly clear that those who supported the return to Zion were right.”

The Gemara, Sanhedrin, tells that a certain Christian asked Rabbi Abahu: "When will the Mashiach come?" The Rabbi answered him: “When the shame of these people will be uncovered”. (Sanhedrin 99ª) The people he refers to are the followers of the Nazarethite. When the flag of the State of Israel was raised, all of the Vatican's doctrines of the outcast, miserable Jew collapsed. We returned to our Land, and it became clear that the Eternal One of Israel will not lie. "( Samuel, Part One, 15:29)

"Because of our long exile amidst the impurity of the gentile nations, we have become accustomed to think that our place in Galut is normal, and we forget that Eretz Israel is our natural, healthy, Divinely-intended place," Rav Tzvi Yehuda said.

This situation, Rav Kook emphasized, was a disgrace and tragic mistake. The matter is illustrated clearly in the Kuzari of Rav Yehuda HaLevi. In Chapter Two of this classic treatise on the nation of Israel and Torah, the Rabbi extols the virtues of Eretz Israel. After he finishes his lengthy praise of the Land, the King of the Kuzars chastises him for not acting in line with his words, for the Rabbi does not live in Israel. The Rabbi confesses:

"You have uncovered my great disgrace, O King of the Kuzars! It is this sin which prevented the Divine promise from being fulfilled in the time of the Second Temple - Sing and rejoice, O daughter of Zion. (Zecharia, 2:14) For Divine Providence was ready to restore everything as it had been at first, if all of them had answered the call and returned to Eretz Israel in gladness. But only a small portion responded, whilst the majority, and the Gedolim among them, remained in Babylon, preferring exile and slavery under the gentiles, rather than giving up their houses and their affairs...If we had been willing to approach the G-d of our fathers with a pure heart, He would have granted us the same salvation which He granted to our forefathers in Egypt. Now, since this isn't so, our prayers to Worship at His holy mountain; Worship at His footstool; and He who restores His glory to Zion, and other prayers like these, are like the speech of the parrot and the chattering of the starling. We say these words, and others, without true belief in our hearts, as you rightly observe, O Prince of the Kuzars.  (Kuzari, 2:24)

"In Judaism, it is accepted that, among the Rishonim, second in importance to the Rambam (Maimonides) is his near contemporary, the Ramban (Nachmanides,) one of the most outstanding sages and Kabbalists, two things which go hand in hand. The Ramban concluded that the commandment to settle the Land of Israel is a positive mitzvah of the 613 commandments in the Torah (Bamidbar 33:53). He based his decision on the language of the verse, And you shall dispossess the inhabitants of the Land and dwell in it, which is stated in the language of a command. We are enjoined with two tasks: first, to possess the Land through conquest; and, secondly, to dwell in the Land." (Le Netivot Israel II, 158)

"Our Sages have clearly explained the value of Eretz Israel to the Torah and the mitzvot, stating that the precept of living in Israel is equal in scale to all of the commandments in the Torah. This is an awesome pronouncement. Obviously, this emphasis does not come to render all other precepts superfluous. Every precept is an integral part of the overall 613 commandments. However, the mitzvah of living in Israel is not just an ordinary commandment. It is an all-encompassing precept - the fundamental prerequisite for Am Israel to be able to function as a nation. For the genuine keeping of the Torah is only in Eretz Israel. In every other place, the commandments are imposed as a way of reminder, so that when we return to Israel, we will know how to keep them. ,,  (Sifre, Ekev, 11:18. And, Rashi, Deut. 11:18. Also, Ramban, there)

Rav Tzvi Yehuda based this on a Sifre, which Rashi quotes in his commentary on the Torah: Even though I am exiling you from Israel to outside the Land, distinguish yourself with the commandments, so that when you return, they will not seem new in your eyes. Rashi comments: "This is like a king who became angry at his wife, and sent her back to her father's house. He said to her, 'Wear your jewelry so it won't seem new to you when you return to the palace.' Thus HaKadosh Baruch Hu says to Israel: 'My sons, distinguish yourselves with precepts so that when you return, they won't be new to you.' This is what Jeremiah said, Set up way marks for yourself, make yourself signposts. (Jeremiah, 31:20) These are the mitzvot which Israel is commanded.   (Sifre, Ekev, 11:18. And, Rashi, Deut. 11:18. Also, Ramban, there)

"We mustn't forget that the gentile nations do us a favor by allowing us to stay in their lands - until they expel us. One must realize that we are on foreign soil there. It is not our society, nor government. Nothing is ours. Only in Israel, are we at home, with family, living according to our customs, and our uniquely Jewish year; living in the place designed for our Kedusha, for our psychological health, and even for our physical well­being. We must return to health, and turn away from unhealthy, polluted places, from environments which are sometimes so polluted and disorienting that one forgets who he really is, and thinks that it is normal to live among the gentiles. This is a tragic mistake."

How different things were before the establishment of the State of Israel, when we were outside the Land, and the gentiles were in it, and the possibility for a Jew to enter Eretz Israel rested in foreign hands. This was a time of Galut. We've progressed a bit since then and are returning to a normal condition: Eretz Israel is now in our hands! Jerusalem is now in our hands! And we are now independent! This process unfolds in stages. Just as Hashem can bring the redemption through miracles, He can do it without miracles, in a simpler way, through a natural process, via the conquest and settlement of Eretz Israel."

ספר הקדוש פוקח עיורים -

GO TO NEXT PAGE

GO TO PRIOR PAGE