בס"ד

ב"ה

רבינו יונה
באגרת התשובה כותב:

"וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה" עד כאן לשונו.

הכתב הזה כל אשה מחויבת לתת לחבירה שלה!

נשי ירושלים עיה"ק תובב"א

BS”D

Rabbenu Yonah ZTK'L writes in Iggeret ha Teshuvah

“And the woman needs to be modest and she needs to be careful that no men will look at her except her husband, for those men who look at her hands or face descend to Gehinnom and she is punished according to the punishment that each one of the men who looked at her receives, for she made them sin and she did not conduct herself in modest ways and they stumbled because of her…” And this is a proper warning for those Rabbis who fear the word of Hashem to instruct the general public. All women are also encouraged to  show this warning to all her friends 

בס"ד

תקנות החפץ חיים זצ"ל

בעשרת ימי תשובה בשנת תרצ"א, תיקן הגאון הקדוש בעל "החפץ חיים" זצ"ל עשר תקנות לאברכי "כולל קדשים" אשר לו, תשע מהן עוסקות בנושא שעליו מסר אותו צדיק את נפשו כל חייו, נושא שמירת הדיבור, והתקנה העשירית היתה שלא לתור אחר ראיית העיינים לקיים "ולא תתורו... אחרי עיניכם".

חברי הכולל חתמו עליהן וקבלו על עצמם להתאסף מדי שבת בביתו זצ"ל, להתחזק בשמירת התקנות ולהתבונן בענינים אלה, בארבעת זמני התשובה הידועים: א. בכל לילה לפני השינה. ב. בכל ערב שבת.  ג. בכל ערב ראש חודש.
ד. בערב יום הכיפורים (מכתבי החפץ חיים חלק ב', עמוד קפ"ז).

על אחת כמה וכמה מוטלת החובה להתריע נגד אלו הרבנים שעושים בתי מדרשות בלי מחיצה כשירה שכידוע יצא החפץ חיים בקול קורא גדול נגד אלו המשחיתים את הכלל ישראל בעבירות החמורות אשר הזוהר הקדוש (פרשת ויחי דף רי"ט עמוד א') כותב דלא מהני תשובה רח"ל על הידוע, ובפרשת נח דף ס"ב עמוד א') אמרו דרק תשובה סגי מהני, ועיין עוד בזוהר פרשת ויקהל (דף רי"ד עמוד ב'), דרק תיובתא שלימתא  מהני וכו', עיין שם.

נאמר בתורה "וכשלו איש באחיו" כתוב על כך הגמרא שילדי ישראל ערבים אחד לשני ועבור כל הכלל כולו, כך הוא ברוחניות וכך הוא בגשמיות. עוד כתוב בגמרא שעיקר הערבות נאמר בענין התוכחה, שכל יהודי נושא באחריות על כך שיכול למחות ואינו מוחה, הן על היחיד והוא הדין אם יכול למחות או לפעול אצל כלל ישראל הוא מחוייב בכך, ובאם אינו עושה כך, אזי כל האחריות והאשמה מוטלת עליו כאילו הוא עשה את העבירות שהיה באפשרותו למנוע או שהי' יכול לפעול שיעשו כמצות התורה (שבת נד., קי"ט:, חנוך מצוה רלט, יורה דעה שלד-מח, ילקוט שופטים סח, מדרש תנחומא משפטים, מדרש תנחומא חקת, אותיות דרבי עקיבא א, רש"י סוטה מא: אבות דרבי נתן פרק כ"ט, מערכי לב דרוש אות ע', דף קנ"ז, וספר יד ימין חלק ב, דף יג, ועיין באריכות בספר שאלות ותשובות מהר"ם שי"ק אורח חיים סימן שג והלאה), ובענין שכר המוכיח. עיין בזוהר הקדוש חלק א, כט:, ראשית חכמה שער הקדושה פרק יב בשם מהר"י אבוהב, תמיד כח., ויקרא רבה כה, ילקוט רות על הכתוב וימת אבימלך, אבות דרבי נתן פרק כט, חומת אנך פרשת נח, סנהדרין קא:) כו' כו'.

על כן אנו פונים לכל אחד ואחד מישראל שנכנס לבית המדרש ורואה שהמחיצה אינה כשירה שימחה תיכף ומיד על זה, ויהיה חלקו בין מזכי הרבים שצדקתם עומד לעד.

The Rambam, Hilchot Teshuvah: LOOKING AT WOMEN MAKES IT DIFFICULT TO DO TESHUVAH

And there are five things that the one who does them finds no strength to do Teshuvah for them because these things are taken lightly by most people and the person transgresses them and he thinks that it is no sin…The one who looks at women thinks that there is no sin involved in this and he says: Have I had sexual relations with her or did I get close to her?” And he doesn’t know that the sight of his eyes is a great sin that leads to the sin of forbidden relations.   (The Rambam, Hilchot Teshuvah 4, 4)

  He who looks even at the small finger of a woman in order to derive pleasure from looking, is like one who looks at her private place and even to listen to her voice (Which is considered as looking at her nakedness) or to look at her hair is forbidden. (The Rambam Chapter 21, Hilchot Issure Biah)

LOOKING AT WOMEN IS A GRAVE PROHIBITION FROM THE TORAH

My dear friend you should know that a majority of people think that this prohibition is only words of Chassidut and are not careful to refrain from looking at women, You should know my friend that this is a grave prohibition from the Torah, and the ones who treat lightly this prohibition woe to their souls because they cause great evil for themselves. We have a verse that we repeat three times a day: “And do not go astray after your hearts and after your eyes” And it is written in the Talmud: “Why is it written (Kohelet 6:9) “Better is the sight of the eyes than the wandering of the soul” Because it is more pleasurable looking at a woman than the actual sexual act. And Rashi commented: For the Yetzer ha Ra it is better to make a person sin through the sight of his eyes than to make him sin through the actual sin.  (Derech Pikudecha)

  IT IS BETTER FOR A PERSON TO BE CONSIDERED A FOOL THROUGHOUT HIS ENTIRE LIFE BY MAN, THAN TO BE CONSIDERED WICKED FOR ONE MOMENT IN THE EYES OF G-D   (MISHNA EDUYOT 5:6)

The true strength of a person's piety is demonstrated under the following circumstances: a devout person does not cast off his piety even when people ridicule him; whatever he does is for the sake of heaven; he does not look at women.

His piety is put to the test especially when he is in the company of other men in a situation where women are usually around-for example, in a wedding hall where women are dressed in elegant gowns, and all are gazing at the women, and he does not stare. For that, he will be rewarded with abundant good. Therefore, when a man meets a woman, whether she is single or married, gentile or Jewish, an adult or a minor, it is best for him to turn his face aside and not to look at her. And so do we read in Job, "I made a Covenant with my eyes not to gaze on a maiden" (Job 3 1: 1). The verse "He shuts his eyes against looking at evil" (Isaiah 33:15) refers to the person who does not look at women when they are doing their washing.' When they wash their clothes, they lift their skirts so as not to soil them and thus uncover their legs; and we know that a woman's leg is a sexual excitement. And so said the Sage, "There is no greater barrier to sexual arousal than closing one's eyes.   (Sefer Chassidim 9)

There are desires that are very difficult to control unless one has been taught from childhood like for example refraining from looking at women. Therefore, must a man teach and educate his sons on the right path so when they grow old they will not abandon it   (Sefer Chassidim 10)

G-D ONLY DESIRES THE MITZVOT THAT ARE PERFORMED WITH HOLINESS AND PURITY AND THE MITZVOT GO THE SITRA ACHRA WHEN YOU VIOLATE THE KEDDUSHA OF THE COVENANT

(He who doesn’t guard himself from forbidden relations) causes impurity on all his organs and over all his strength…And when this person does a Mitzvah, it is not considered thus because the Holy One, Blessed be He, doesn’t desire it, as it is written: “And unto the evildoer, G-d says, who are you to relate my statutes” and it is written: “The sacrifices of the wicked are an abomination” and it is written: “Don’t continue offering in vain, it is an abominable incense before Me” for G-d has no desire from his Mitzvot but only when performed with holiness and purity   (Ohr ha Chayim Ha Kadosh, Achare mot 18:20)

SEXUAL IMAGES BECOME FIXED IN THE MIND

When a person takes to heart the sins of his youth, he should be terrified and tremble for gazing at forbidden women causes those images to become fixed in his mind. The Accuser and the evil inclination bring them before his eyes continually, causing him to destroy his seed, which is a terrible sin. Do you not see? Er and Onan were eight years old, sons of the righteous Yehudah, grandsons of our father Yaakov, peace be upon him, the choicest of the patriarchs. Yet they were cut off, even though they were from elevated souls. This was also one of the sins of the generation of the Flood. Any man with a heart must consider how many times he has come to that, as a result of improper thoughts. The evil inclination deceives him by trying to make him think that it happened involuntarily. But his words are wrong; he is absolutely a sinner, for gazing at forbidden women led him to improper thoughts, and as a result of this, he further destroyed [seed, thus] killing his children, defiling the seal [of circumcision] of the King. But His mercies prevailed in being slow to anger, perhaps this person will return in repentance and will mourn bitterly in confession and regret, and will return and be healed. (Anthologized from Ethical books, Chok le Israel)

כשאדם פוגם בברית הסטרא אחרא לוקחת ממנו כל התורה ומצות עשה (זוהר חי - אור לישרים - חובת הלבבות)

עיקר התיקון תלוי ביסוד לתקנו, ובו תלה גם כן ביאת משיחנו באלף הששי ועיכוב הגאולה. (אור הגנוז)

 אותה נפש שלא חזרה בתשובה מה יהיה איתה

בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ל"ב, דף ע"ו עמוד ב') בפירוש הזוהר: והן שבעה מדורי הגיהנם. אותה נפש שלא חזרה בתשובה באלו שלושה, מוריד אותה הקדוש ברוך הוא במדורי הגיהנם האלה, ושם נשכחת לדורי דורות. ואם הוא צדיק נאמר בו כי שבע יפול צדיק וקם. אמר רבי אלעזר ואם הוא צדיק מדוע יורד שם. אלא כדי להוציא משם כל נפש ונפש מאלו שהרהרו בתשובה ומתו בקצרות שנים, והוא טורח בשביתו. זה הוא מאמר ראשון שהוא בראשית.

 העון הגדול של המקשה עצמו לדעת שהוא בנדוי

 אמר   רב יהודה: המקשה עצמו לדעת יהא ובנדוי. ולימא אסור? משום דקא מגרי יצר הרע אנפשיה. אמר רבי אמי: נקרא משמד, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבד עבודה זרה והולך ועובד.

    איכא דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. כתיב הכא: 'וירע בעיני ה'' (בראשית לח, י), וכתיב התם: 'כי לא אל חפץ רשע אתה' וגו' (תהלים ה, ה). אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: 'ידיכם דמים מלאו' (ישעיה א, טו)? אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: 'לא תנאף', לא תהא נואף בין ביד בין ברגל.

 העון של דור המבול

    ואמרינן עלה: 'מי יודע רוח בני האדם' וגו' (קהלת ג, כא), אלו נשמתן של צדיקים, שאין מחממין את עצמן להוציא שכבת זרע לבטלה. ואמרינן עלה בגמרא: דור המבול כולן מוציאין שכבת זרע לבטלה היו. הוו בהו איצטגניני אמרי: עלמא לא פחות משיתא אלפי שנין, לא נוליד ואנן נחיה לעלמא כוליה. אמר להם הקדוש ברוך הוא:

 שמתם עצמכם עקר, הריני עוקר שמכם שלא תעלו בחשבון עולם. מנא הני מילי? דכתיב באונן: 'והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה' (בראשית לח, ט), שהיה מחמם עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה. וכתיב בדור המבול: 'כי השחית כל בשר' וגו' (שם ו, יב). על כן נדונו במדת רותחין, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קח, ב): אמר רב חסדא: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו וכו', עד כאן.

 המסתכל בנשים עובר על (ויקרא יט, ד) ואלהי מסכה לא תעשו לכם, שמאחר שכל גופו מתחמם ברוח הטומאה, נמצא עושה עצמו אלהי מסכה.

בספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק שבעה עשר וזה לשונו: והנה הקרי יבא לכמה סבות וצריכין אנו והנה לבארם. הא' מהם הוא מה שפירש הרשב"י ע"ה בפרשת קדושים בענין אל תפנו אל האלילים, והוא ענין ההסתכלות בנשים שיבא מזה לידי הרהור וטומאה והוא עובר על (ויקרא יט, ד) ואלהי מסכה לא תעשו לכם, שמאחר שכל גופו מתחמם ברוח הטומאה, נמצא עושה עצמו אלהי מסכה, ופירוש מלת לכם הוא כאילו אמר לא תעשו עצמכם אלהי מסכה, על דרך שפי'. וכן פירש בזוהר (פרשת תצוה דף קמב) בענין (שמות לד, יז) אלהי מסכה לא תעשה לך' וכו'. ועל דרך זה אמר בזוהר (פרשת קדושים דף פב) וכל מאן דאסתכל בשפירו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בליליא, ואי סליק ההוא הרהורא בישא עילויה אעבר משום אלהי מסכה לא תעשו לכם, עד כאן לשונו. וענין ואי סליק ההוא הרהורא בישא עילויה היינו שמשך עליו ההרהור עד שמתוך כך בא לידי טומאה הרי הוא כעובד עבודה זרה.

 מה נוראים הם דברי הספר חסידים (אות קנג) שכתב: מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו לומר אל תעשה הרי כל העונש שמקבל מעלין על זה כאילו הרגו, לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו.

הקדוש ברוך הוא אוהב מאד העבודה לזכות הרבים[1] וכל אחד צריך שיהיה לו צער גדול וכאב לב על שפלות כבודו יתברך שמו, ולהדפיס ספרים האלו שמועילים בעזרת השם להתחזקות בעניני אמונה בשכר ועונש, ועל ידי זה יוכלו בני ישראל להתקרב לעבודתו יתברך שמו. ובזה יקיימו המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שבהמצוה הזאת[2] כלולה כל מצות התורה, ולעשות נחת רוח לאבינו שבשמים להדפיס דברים של אמת וחכמה לעורר לבבות של אחינו בני ישראל שידעו גדולתו של הקדוש ברוך הוא ורחמנותו הרחבה על בני אדם ועל כל הבריות, שעל ידי זה יתרבה כבודו יתברך שמו בעולם שיכירו וידעו בלתי ספק שיש מנהיג ושופט לכל העולם והתורה הקדושה היא מן השמים, כי האמונה שיש רק מחמת שראינו שעשו אבותינו כך וכך זאת היא חלושה ואינה רק מנהג אבותינו בידינו. אבל אמונה מכח הידוע וכמו שכתב דוד המלך עליו השלום "דע את אלקי אביך ועבדהו", זאת ענין אחר הוא וכמו שכתוב אינו דומה ראיה לשמיעה, והאמונה מחמת ידיעה זאת היא ממש כמו ראיה, וזאת יכול להתקיים לעולם שאפילו כל הכופרים ומסיתים ירצו להפוך אותו מן הדרך הישר אי אפשר להם, אבל לאדם המאמין רק מחמת ירושת אבותיו בקל יכולין לזרוק בלבנו ספקות חס ושלום.

וגם בלא זה המאמין רק מאבותיו זה אי אפשר לעשות עבודה בשלימות ובחשקות ובאהבה, והקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח רק מן הרצון הגדול יותר ויותר מן המעשה, כי רחמנא ליבא בעי, כי "מה אשיב לד' כל תגמולוהי עלי", ותן לו משלו שאתה וכל אשר לך שלו הוא, כי התפילין והרצועה מן עגל באים, ומהיכן בא העגל מן הקדוש ברוך הוא, והאתרוג לברך עליו גם כן הוא מן השם יתברך, ולימוד תורה הקדושה ותפלה גם כן כי "מי שם פה לאדם" לדבר, וכן הכל, ואם צדקת מה תתן לו, אם כן אי אפשר לאדם שום דבר בעולם ליתן להקדוש ברוך הוא אשר לא ממנו יתברך שמו בא זאת, אלא רק התורה והמצות אשר נתן לנו הקדוש ברוך הוא לעשות רצונו, ואם אנו מבטלין במחשבה של אמת רצונינו מפני רצונו יתברך שמו, רק זאת שלנו הוא הבחירה ונוכל ליתן להקדוש ברוך הוא ומקרבין עצמינו להקדוש ברוך הוא על ידי רצון הטוב ובלא זה אינו כלום כי בשפתיו כבדוני ולבו רחוק ממני אינו לרצון ולא פורחת לעילא, אשר אפילו קרבן בלא כונה להשם יתברך פגול היא ולא ירצה, וגם כתיב בגמרא שאחד שאכל קרבן פסח בלא כונה נקרא פושע, על כן אחינו בני ישראל .

מי לד' אלי! לתת יקר וגדולה ותפארת למי שאמר והי' העולם ועשה עמנו תמיד טובות ונסים גדולים ורבים וגם עושה עמנו בכל עת ערב ובוקר וצהרים, וראוי וחיוב גדול הוא להתאמץ בכל אמצעי כחות להרבות כבודו יתברך שמו בין הברואים, ולזה אין שום אופן אלא להדפיס ספרים הרבה כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום עשות ספרים הרבה אין קץ ולהפיצם בישראל, כי יש הרבה בני ישראל  אשר יש להם לב בשר, רק אין להם את הספרים היסודיים שיבאר להם את הענין של שכר ועונש ויראת שמים ואין אומן בלא כלים, וגם יש שאינם יודעים איזה ספרים שיש יותר תועלת לקנות ולא כל העתים וזמנים שוים, כן גם בזמן הזה רק ספרים כאלו להחזיק האמונה בראיה של אמת יכול לפעול בעזרת השם יתברך.

ואל יתמה הרואה איך אפשר זאת? אלא אם ראשונים כמלאכים וכו'. אבל כן גזר הקדוש ברוך הוא על כל דבר באיזה זמן שיצא לאור עולם, ועל ידי מי, ומי שיהיה לו הזכות בספרים כאלו[4]. והרבה פעמים הם תיקונים מגלגולים הקודמים מדורות הראשונים כמובא בפנים הספר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש על הפסוק "וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'"[5], דהנה איתא בתיקונים[6] אשר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, ואיתא בספר תניא קדישא[7], שבכל דוד ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם כו'.  וכמרומז גם בש"ס בכמה מקומות[8] שאמרו על התנאים והאמוראים "משה שפיר קאמרת", וכפירוש רש"י שם.

וזהו שעל ידי הרועה נאמן שבכל דור, בחינת משה שבדור, על ידו פועל משה רבינו עליו השלום באנשי הדור שיקיימו את מצוות ה' בכלל, ושיקיימו אותם בבחינה ומדריגה שמשה רצה שיקיימו אותם.

והנה התורה היא נצחית ותמידית, וזהו "וידבר משה אל ראשי המטות, היינו אשר משה רבינו עליו השלום דיבר אל ראשי המטות שבדורו, וכן חכמי הדור, שהם אתפשטותא דמשה בכל דור ודור מדברים לבני ישראל שבדורם, לאמר  לדורות אחריהם, זה הדבר אשר צוה ה', שיקיימו את מצוות ה' באופן כזה  שמשה רבינו עליו השלום מלמדם לקיימם, היינו באופן ובבחינת שהוא מראה להם ("מראה באצבעו ואומר זה"), היינו בבחינתו כפי שמשה רבינו עליו השלום רצה לקיימם ("שיתקיימו כולן על ידי").

ובזה נתקיים במשה רבינו עליו השלום גם מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה[9] "הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות", כי על ידי זה שראשי המטות שבכל דור מזרזין את בני ישראל שבדורם לקיים את המצוות, הרי זה כאילו משה רבינו עומד ומדבר עתה לבני ישראל ומוסר להם את דבר ה'.

וכן אנו רואים גם מחכמות החצונים אשר אנו יודעים כמה גדולים היו ולא המציאו האורות הטובים "עלעקטעריציטעט, ואוירונים (ערפלעין) וספוטניק וכל מיני כלי משחית" וכדומה, וגם עתה יש חכמים יותר מזה שהמציאו זאת. וגם זה האדם הממציא זאת בעצמו איזה ימים קודם לא ידע זאת, ונראה שהכל בידי שמים מתי יהי' ועל ידי מי.

 מי שאוחז במידה זו מראה אהבתו אל ה' ביתר שאת וביתר עז, כי מדרך אוהב את המלך להתאמץ ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו ולהרבות לו עבדים

וראה מה שכתב החתם סופר בהקדמתו לשולחן ערוך (חת"ס יו"ד חלק ב') בקונטרס "פתוחי חותם" שכתב הגה"ק רבי שמעון סופר אבדק"ק קראקא בנו של רשכבה"ג בעל החת"ס זיעוכי"א. וזה לשונו: והאוחז במידה זו מראה אהבתו אל ה' ביתר שאת וביתר עז, כי מדרך אוהב את המלך להתאמץ ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו, ולהרבות לו עבדים כיד המלך, ויען כי זכה אברהם אבינו עליו השלום למידה זו טרם ציוה ה' עליה, רק משכלו ומדעתו עמד בראש כל חוצות, בנה מזבחות וקרא בשם ה', העמיד תלמידים הרבה, את הנפש אשר עשה בחרן, לכן לו יאות להקרא אוהבו של המלך יתברך שמו, זרע אברהם אוהבי, וכגמול נפשו השיב לו ה' וחלף אהבתו אל ה' היה אהבת ה' אליו, וזהו שהודיענו יתברך שמו, באמרו כי ידעתיו [אהבתיו] למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'.

אנחנו צריכים ללמוד לשמור ולעשות כמו שעשה אברהם אבינו, שהיה מחזר אחרי בני אדם להכניסם תחת כנפי השכינה כמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ודרשו חכמינו זכרונם לברכה שהיה אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת את הנשים. ובא וראה מה הרמב"ם כותב (הל' ע"ז פ"א ה"ג), וזה לשונו: כיון שהכיר [אברהם אבינו ע"ה את בוראו] . . התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין עליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים עליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם, והבדיל אחד ממונה כדי שלא תשכח הלימוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם, ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עכ"ל.

והחפץ חיים זצ"ל במכתבו על דבר מאכל כשר לחיילים, האריך בענין הערבות, ובסוף דבריו הביא מה דאיתא במד"ר ויקרא, משל לאחד שהיה מהלך בספינה ונטל מקדח וקדח בספינה, אמרו אנשי הספינה מה אתה עושה, אמר להם הלא תחתי אני קודח, אמרו לו, והלא אתה מציף עלינו את מי הים, אף כאן בענינינו, ישראל אחד חוטא וכולם נענשים.

עוד כתב שם החפץ חיים, וזה לשונו, ויתכן שלעתיד לבוא יתבעו לאחד על חֵלב ובשר חזיר, ויענה הלא נזהרתי בכשרות כל ימי ולא אכלתי משום חשש סירכא, ויענו לו הלא פלוני אכל והתביעה היא עליך גם כן, שערבת בעדו בעת קבלת התורה. והלא אחכמינו זכרונם לברכה באבל, עני שאין לו מה לאכול מותר לו לעשות מלאכה בצנעא לאחר ג' ימים לאבילתו, אבל אמרו חכמים, תבוא מאירה לשכניו שהצריכוהו לכך (והיינו שהיה להם לסייעו שלא יבוא לידי כך). והתם הוא רק איסור דרבנן, והכא הוא חיוב מלקות על כל כזית וכזית, ואיסור דאורייתא הוא אפילו על משהו.

עוד כותב שם: אנו אומרים באבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עי–